יו"ר לשכת עורכי הדין, יורי גיא רון, קורא להקים נציבות קבילות על הפרקליטות, בדומה לנציבות קבילות על השופטים. קריאתו של גיא רון באה במסגרת יום עיון של הלשכה תחת הכותרת: "מי ישמור על השומרים - היוזמה להקמת גוף שיפקח על עבודת הפרקליטות", (יום ב', 16.2.09). יום העיון התקיים במעמד פרקליט המדינה משה לדור.
גיא רון אמר כי מדובר בגוף "חוץ פרקליטותי", שהקשר בינו לבין הפרקליטות יהיה בדומה לזה של נציבות הקבילות על השופטים והנהלת בתי המשפט. הוא הזכיר כי עם הקמת נציבות השופטים "התרעמו השופטים והשופטות ונשמעו טרוניות כנגד הרעיון. בפועל, הגוף הזה הוכיח את עצמו ולאזרחים יש היום כתובת גם אם רוב הפניות אינן רלוונטיות".
ראוי שההקשבה תשתפר הוא הוסיף כי יוזמתו באה על-רקע ביקורת כלפי הפרקליטות "חלקה מוצדקת" ו"רובה פופוליסטית ולא מוצדקת", אך בעקבות הביקורת "ממשיך להיפגע אמון הציבור בגורמי אכיפת בישראל. נדמה לי שמן הראוי שתשתפר ההקשבה בקרב קברניטי גורמי האכיפה, הקשבה שתוביל לפתיחות אפשרית במגבלות העניין". גיא רון ציין עוד כי הטרוניות כלפי הפרקליטות "הינן מנת חלקם גם של קורבנות העבירה ולא רק של חשודים ונאשמים".
לדבריו, יש להתייחס באופן "היקשי" בסוגיית הנציבות, לאופן שבו מתנהלים גופים אחרים כמו משטרה ושב"ס "בשני הגופים יש כמובן גם יחידות חקירות של סוהרים ושל שוטרים, שתוצאות חקירותיהם יכולות להיות מופנות לפי הצורך להליכים משמעתיים או להליכים פליליים".
סיגנל - המעודד אמצעים לא כשרים בחקירה אחד מהמשתתפים ביום העיון הוא השופט (בדימ.) בועז אוקון, שפרסם ביקורת חריפה נגד המשטרה והפרקליטות בגליונו האחרון של "עורך הדין" - בטאון הלשכה. גם אוקון קורא להקים נציבות תלונות על הפרקליטות, וכינה את ישראל "תרבות מרשיענית".
אוקון התייחס לאחת הפרשות המכוננות בסוגיית הרשעה על-פי הודאה, פרשת מע"צ, שבה הורשעו נאשמים בעקבות גביית הודאות בכוח ובעינויים. הוא כתב כי "היה ניתן לסבור שבעקבות פרשה מקוממת זו 'נעשה חושבים'. אנחנו מצפים שעיוות דין בוטה כל כך יוביל להפקת לקחים נגד החוקרים שהשתתפו בחקירה זו, וחשוב יותר - יגביר את ההבנה שהערובות הקיימות להליך ראוי אינן מספיקות. במיוחד היה מקום להרהר אחר המעמד של הודיית הנאשם במשטרה כ'מלכת הראיות'. אבל שלטון מלוכני זה רק התחזק ברבות השנים. כמו כל שלטון מלוכני הוא נוטה לגלות סובלנות הולכת ופוחתת כלפי מבקריו...לאדישות ולהתעלמות יש מחיר. העובדה שכל מי שהיה מעורב בפרשה נחלץ ללא פגע ואף קודם בתפקידו - היא סיגנל משמעותי המעודד הפעלת אמצעים לא-כשרים בחקירה".
אוקון התייחס לפרשה, טרייה יותר, פרשת האונס שלא היה בעין גדי. לדבריו, לולא עירנות סניגור הנאשמים היו מורשעים מאחר שהפרקליטות הסתירה מזכר שיחה בינה לבין המתלוננת, שממנו עלה כי היא כלל לא הייתה בטוחה שהיה אונס וכי היא הביעה חשש ששניים מהנאשמים עלולים להשלח למאסר על משהו שלא עשו. "גילוי המזכר הוביל לשחרורם ולסיום הפרשה מבחינתם של נאשמים אלה".
בנושא יחסי תקשורת ומערכת אכיפת החוק, הדגיש אוקון כי בפרשת קצב חלה התדרדרות שכן משפטו של קצב נוהל למעשה כמעט במלואו ברחוב. לדבריו, הטענה ש"הפרקליטות נאלצת להתמודד עם יחסי הציבור של הנאשמים, היא מפוקפקת. בהליכי מעצר יש לפרקליטות מונופול. יתר על כן, הציבור לוקח את דברי הסניגורים בערבון מוגבל".
תרבות מרשיענית נוסח ישראל אוקון הצביע על כך ש"ההגנות להן זוכה נאשם ב'ארמון' בית המשפט הן פגיעות מאד בשל הסיכונים להם הוא חשוף בתחנת המשטרה ובשער הפרקליטות". יתרה מכך, "ההנחה שהרשויות פועלות כחוק הפכה למעין ידיעה שיפוטית. זוהי תרבות מרשיענית נוסח ישראל המסכנת זכויות בסיסיות של החשוד והנחקר".
הוא הוסיף כי "נוכח העוצמה שרכשו רשויות החקירה וחולשתם הכרונית של הגופים הנבחרים נדרש מוסד כמו נציבות תלונות הציבור על הפרקליטות והמשטרה".
