אודליה אדר תבעה את אגד - חברה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 12,640 שקל בגין איחורים.
מכתב התביעה עלה שבמהלך השנים: 2008-2003 אוטובוסים של אגד איחרו והגיעו לשכונת גילה בירושלים שלא בהתאם ללוח הזמנים ואדר ביקשה פיצוי בגין איחורים לעבודה, לאירועים וללימודים במהלך אותן השנים. לכתב התביעה צורף תיעוד של מקרים בהם אוטובוסים איחרו בחודש מרס 2008.
בכתב ההגנה ביקשה אגד לדחות את התביעה בטענה שאדר עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. לדבריה, תלונותיה של אדר שהוגשו מאז התרחשותם, כמקשה אחת, ובאופן בלתי ראוי, מקשים עליה את בדיקתם. "השיהוי הרב שבהגשת התביעה מלמד שהנזקים הנטענים לא התרחשו בפועל ו/או אינם מכבידים ו/או מטרידים ו/או אינם קשורים להתנהגותנו".
בדיון שהתקיים בפני השופטת אנה שניידר, הגישה אדר דוחות נוכחות, מהם עלה שבימים מסוימים איחרה לעבודתה בשל איחור של האוטובוסים. "יש לי כאן דוחות של חצי שנה אחורה ובהם ניתן לראות שאני מגיעה בשעות קבועות, ובימים שהנתבעת איחרה אני מגיעה חצי שעה מאוחר יותר. תחנות אגד ממוקמות על יד הבית שלי, בצורה כזאת שאני לא יכולה לפספס את האוטובוס. אני יורדת על יד העבודה מרחק כמה צעדים כך שהאיחורים נגרמים בגלל הנתבעת...".
השופטת שניידר איפשרה לאגד להגיב לדברים בתוך 30 ימים, ולאדר ניתנה זכות תשובה לתגובת אגד בתוך 30 יום. אגד הגישה את תגובתה, וממנה עלה כי מתוך 13 נסיעות שאליהן התייחסה אדר רק שתי נסיעות, ביום 20.3.08 וביום 8.4.08, יצאו באיחור. נסיעה אחת יצאה באיחור של 20 דקות ולא ניתן לכך הסבר, והנסיעה השנייה יצאה באיחור של 7 דקות. אדר לא הגישה תשובה לתגובת אגד.
בפסק הדין דחתה השופטת שניידר את התביעה: "בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ועל כן דין התביעה להידחות. על אף שמן הראוי היה להטיל על התובעת הוצאות משפט בשל הגשת תביעה מנופחת מבלי להציג ראיות מוצקות לתמיכה בתביעה - לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו".
