בית משפט השלום גזר (יום א', 8.3.09) 15 חודשי מאסר בפועל על ד"ר ג'קי סרוב מנהל לשעבר של המיון הפנימי בבית החולים איכילוב. סרוב הורשע לפני כחודשיים בעבירה של קבלת שוחד מהעבריין אסי אבוטבול. השופטת דורית רייך שפירא הטילה על מעשיו של סרוב קלון והטילה עליו גם קנס של 15 אלף שקלים.
גישה סלחנית תפגע בערך הכללי בהחלטה כתבה בין היתר כי "אין ולא יכולה להיות מחלוקת שמתוקף החינוך, ההשכלה, הרקע המשפחתי והמעמד הציבורי, הנאשם הוא מבכירי הבנים ומהארזים שבחבורה. כגודל האמון שניתן בו, כשהוסמך כרופא והתקבל לעבודה בשירות הציבורי, ומכוח קל וחומר כשמונה לעמוד ראש מחלקה חיונית באחד מהמרכזים הרפואיים הגדולים בישראל, גודל האכזבה ממעידתו. לפיכך – כישלונו לא יכול להיות בגדר אירוע שחלף ואיננו, ואין לסיימו ללא תוצאה עונשית".
דרישת הסניגורים, פרופ' דוד ליבאי, נבות תל-צור וגיל עשת, ל"גישה מקילה", תגרום לדברי השופטת ל"טוב מסוים בכך שתקדם דרכו של הנאשם חזרה לרפואה ואולי גם לחדר המיון שבביה"ח, ובכישוריו הרפואיים ימשיך לעזור לחולים. שכרה של תוצאה זו, עלול להיות כרוך בהפסד גדול ממנה. גישה סלחנית כמבוקש תפגע בערך כללי, חשוב בהרבה, החורג מנסיבות המקרה שבדיון, משום המסר הרתעתי שלילי שהיא נושאת בחובה, יש בה לערער את אימון הציבור הרחב בתפקודו השוויוני של השירות הציבורי בכלל ושל חדר המיון בפרט".
פחד משתק בהכרעת הדין דחתה רייך שפירא את טענת סרוב כי אינו נושא באחריות פלילית מאחר שהיה מאויים על-ידי אבוטבול. הוא טען כי אבוטבול הופיע בחדרו והניח על שולחנו פתק שעליו היו רשומים שם ומספר טלפון "וביקש ממנו להתקשר למשטרה. סרוב העיד ששאל את אבוטבול לשם מה עליו להתקשר למשטרה אבל לא סיפר אם שאל את אבוטבול מה עליו לומר לשוטרים. כל שסיפר הוא שאבוטבול אמר לו שעליו להתקשר: 'כי אני מבקש ממך'. הבקשה לטענתו גרמה לו הלם, וכי "בעודו המום הכניס אבוטבול דבר מה לכיס חלוקו ויצא מהחדר מבלי שהייתה לו יכולת לסרב או להגיב. רק לאחר שאבוטבול יצא מחדרו, נוכח בדיעבד, שאבוטבול הניח בכיסו 800 שקלים".
לטענתו, "הרגיש חסר אונים וחסר יכולת לדווח על האירוע להנהלת ביה"ח ו/או למשטרה". הוא אף נמנע מלספר לעמיתו כיוון "שהרגיש שהאירוע לא מוסיף לו כבוד וחשש ששיחות עם אחרים בנושא עלולות לפתוח חזית נגד אבוטבול, דבר שניסה למנוע. לדעתו, פנייה לרשויות הייתה מאלצת אותו להתלונן ואפשרות כזאת הפחידה אותו, בהיותו נשוי ואב לילדים לא רצה להתעסק עם 'אנשים כאלה'".
כאמור, טענת "הפחד המשתק שהשתלט עליו כשהכסף נדחף לכיסו", נדחתה על-ידי השופטת. היא קבעה כי "סרוב ביקש כסף מאבוטבול וקיבל אותו... אדם פוחד מוותר על סכומי כסף, שלטענתו הם סכומים קטנים, לא דורש לקבלם ולא מסתבך בשאלה היפותטית באשר להשפעה שתשפיע על המשלם דרישת החזר. הפחד לכשעצמו יכול אולי להסביר את טיפול ה-VIP שהוענק לאבוטבול בבית החולים. דרישת כסף לא מתיישבת עם פחד וסותרת אותו".
עובדי ציבור בחזית נגד העבריינים עוד כתבה בהחלטה, "חיים אנו במדינה, השולחת את צעירי בניה אל מול סכנות חיים ממשיות ומיידיות. להבדיל מחיילים ושוטרים, עובדי ציבור אזרחיים כגון פקידי סעד, פקחים, פקידי הוצל"פ ודומיהם, מבצעים תפקידיהם בשטח (ברחובות ובבתי האזרחים), כשהם בלתי חמושים. מרביתם משרתים בדרגות זוטרות, משכורתיהם נמוכות וצרכיהם גדולים. תפקידיהם מביאים אותם למגע ישיר ויומיומי עם עבריינים מכל הסוגים. תפקידיהם מעמידים אותם מול פיתויים גדולים ומעמתים אותם עם איומים, המלווים לעיתים בפגיעות בכבודם ובגופם. ואף על-פי כן, נדרש מהם למלא את שהוטל עליהם, באופן שוויוני ללא מורא ומבלי לסטות מהשורה, ובמידת הצורך להתלונן נגד עבריינים. שאם לא נאמר כך, הנורמה תקרוס והאיסור לקבל שוחד יהפוך לאות מתה עלי ספר".
אין "להחריג את סרוב מחובה בסיסית זו, בהתחשב בתנאים בהם מילא תפקידו כמנהל מחלקה, הספון בין כתלי בית חולים מרכזי, נתמך במערכת מגוננת הכוללת מינהל מסודר ואנשי אבטחה, עטוף באהדה ותמיכה של חבריו וידידיו רמי מעלה ורבי השפעה, אין לו אלא לדחות על הסף כל הצעה אסורה ולדווח עליה לגורמים המוסמכים. זהו המסר שחייב לצאת מבית המשפט היום".
כאמור, בית המשפט שלח את סרוב ל-15 חודשי מאסר בפועל וקבע שיש קלון במעשיו.
