חג פורים הוא הזדמנות מצוינת לשים תלבושות, איפור, אקסוסרייז ושאר מסכות שמסעירות את הדמיון שלנו, כשבעוד כמה שנים נבלה כולנו על ספת הפסיכולוג וננסה להבין למה כל-כך נהננו להתחפש לג'וקר מ"האביר האפל".
שחקן ממוצע מחליף מסכות בכל יום בשנה, אבל יש כאלה שמעדיפים לפחות פעם אחת בקריירה גם לגלם את עצמם. מי שמצטרפים כעת אל המסורת הארוכה של כוכבים רבים שהופיעו בסרטים בתפקיד עצמם הם ברוס ויליס ושון פן, שחברו לרוברט דה נירו בסרט החדש "מה בדיוק קרה?" שעולה החודש לאקרנים בישראל (26.3).
בין אם מדובר במגלומניה או בהומור עצמי, כמחווה לסרט החדש בואו ניזכר בכוכבים הכי מוצלחים בתפקיד עצמם, או לפחות בעיוות מבריק של הדימוי ההוליוודי שלהם:
ברוס וויליס ב"מה בדיוק קרה?" (2008) רוברט דה נירו מגלם בסרט את בן, מפיק הוליוודי שתהילתו מאחוריו, אשתו נפרדה ממנו ואיש אינו רוצה לעבוד איתו. הסרט שהוא מפיק עלול להיות האחרון שלו, אם לא יגרום לו להצליח בקופות מעבר לכל דמיון, רק שמי שמכשיל את הפקת הסרט הוא ברוס ויליס שמגלם את עצמו כ"אדמירל וויליס" שחקן בעל גינונים של דיווה ומזג חם יותר מארי גולד מ"הפמליה", שמתפרע על דה נירו כשהוא מבקש ממנו לגלח את הזקן שלו. באופן משעשע, המציאות עולה על כל דימיון ובשבוע שעבר וויליס אכן הדגים את גינוניו כאשר עזב סט צילומים באמצע מבלי להודיע למפיקים. התוצאה: תביעה של ארבעה מיליון דולר פיצויים.
ג'ון מלקוביץ' ב"להיות ג'ון מלקוביץ" (1999) השחקן הווירטואוזי ג'ון מלקוביץ' ("קון אייר", "לקרוא ולשרוף") היה השחקן הראשון בהיסטוריה שזכה בפרס יוקרתי על הכישרון של עצמו בלגלם את עצמו. מבולבלים? גם הסרט. "להיות ג'ון מלקוביץ'" בבימויו של ספייק גו'נס, הוא אחד הסרטים המשונים, הסוריאליסטים והשנונים שסגרו את שנות ה-90. מלקוביץ' אומנם מגלם את עצמו, רק שעל התודעה שלו שולטים, לפרקי זמן של רבע בכל פעם, אנשים שונים שנכנסים אליו דרך דלת סודית ושולטים בפעולותיו עד שהם נזרקים אל שולי כביש בניו ג'רזי.
ניל פטריק האריס ב"הרולד וקומר משתוללים באמריקה" (2004) עד הופעתו בסרטי הסטלנים של הרולד וקומר ובסדרה הנהדרת "איך פגשתי את אמא", היה ניל פטריק האריס ידוע כרופא הצעיר והמחונן "דוגי האוזר", תדמית שניתץ ללא רחמים כשגילם את עצמו כשהוא לוקח אקסטזי ועושה קוק מישבן חטוב של חשפנית תוך כדי דהירה בכביש המהיר. באחת מהסצנות השנונות ב"הרולד וקומר בורחים מגוואנטמו ביי" (2008) האריס נוהג בהשפעת אינספור פטריות הזיה, וכשהרולד נלחץ וצועק לו שיתרכז במה שקורה על הכביש, הוא עונה לו: "אני ביצעתי ניתוח להסדרת האפנדיציט בגיל 14, אני חושב שאני יכול להתמודד עם כמה פטריות".
טקאשי קיטאנו - (Glory to the Filmmaker 2007) שנתיים אחרי "Takeshis" טקאשי קיטאנו שוב מופיע בסרט שלו בתפקיד עצמו. ב-"Glory to the Filmmaker!" מגלם קיטאנו במאי קולנוע, כושל דווקא, בשם טקאשי. בניסיון להבין מה לא בסדר איתו, מתאשפז טקאשי בבית החולים לסריקת מוח, ומכאן מתאר הסרט את ניסיונותיו הכושלים רוב הזמן, לייצר סרט חדש. הרעיונות הצצים במוחו בקצב מסחרר מעובדים לסצינות משלל הז'אנרים הקולנועיים האפשריים ובטכניקות מגוונות, היוצרות מסע מטורף ומלא נוננס שזור במחוות קולנועיות.
בן אפלק ומאט דיימון ב"ג'יי ובוב השקט מכים שנית" (2001) לקווין סמית' יש חבורה קבועה של שחקנים שעוברים איתו מסרט לסרט, וביניהם הצמד מאט דיימון ובן אפלק. ב"ג'יי ובוב השקט מכים שנית" השניים משחקים סצנה מתוך סרט ההמשך הפיקטיבי שהם מצלמים ל"סיפורו של ויל האנטינג", כשמאחור מציץ בתפקיד עצמו גם גאס ואן סנט שביים את הסרט המקורי. דיימון מזכיר לאפלק שהוא כבר הכריח אותו להשתתף ב'דוגמה'?" (גם מבית היוצר של סמית') ואפלק מסביר לו שאין להם ברירה, כי הם חייבים טובה לבמאי.
ז'אן קלוד ואן דאם (JCVD) השרירן הבלגי ז'אן קלוד ואן דאם, שזכור לכולנו מקלאסיקות מודרניות כמו "ספורט הדמים", "חייל אוניברסלי", "קיקבוקסר" ושאר סרטי אקשן שמבטיחים ומקיימים, חושף את עצמו בקומדיה המקומונטרית JCVD שכבר זכתה לאינספור שבחים, ככוכב קולנוע מזדקן. הוא מגיע הביתה אחרי שבדיוק הפסיד לנמסיס שלו, סטיבן סיגל באודישן לסרט, רק כדי לגלות שאשתו מתגרשת ממנו, שהוא מביך את הבת שלו ושלא נשאר לו כסף. כשהוא פתאום מוצא עצמו בסיטואצית בני-ערובה מתחילה קומדיה של טעויות.
פמלה אנדרסון ב"בוראט" (2006) פמלה אנדרסון, גם אם היא לא ממש נוכחת רוב הסרט, מככבת בדמיונו הקודח של בוראט המאוהב בסרט "בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן", על-אף אכזבתו מהעובדה שפמלה לא בתולה, מסקנה שהסיק מסרטה של הידוע לשימצה "פאם וטומי", הוא ממשיך להתחקות אחר עקבותיה של כוכבת "משמר המפרץ". כשבוראט פוגש בה סוף-סוף באירוע חתימה על ספרה החדש, הוא רודף אחריה בניסיון לחטוף אותה עד שהוא נלכד בידי המאבטחים.