פנחס לוי תבע את סלקום בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון-לציון לאחר שזו חייבה אותו בדמי ניתוק כשעבר לחברה מתחרה. הצדדים לא היו חלוקים בעובדה שלוי היה לקוח של סלקום שביקש בשלב כלשהו לשנות מסלול התקשרות ובין הצדדים התקיימה התקשרות חוזית. לדבריו, בשלב מסוים הסתבר לו שעלויות ההתקשרות עם סלקום גבוהות וחברה מתחרה, הציעה לו עלויות נמוכות. "כשביררתי, טלפונית, אם ניתוק הקשר מסלקום וההתקשרות עם חברה אחרת יחייבו אותי בתשלום כלשהו, נעניתי בשלילה".
לוי ניתק את הקשר החוזי עם סלקום וכשעבר לחברה מתחרה הוא חויב בסך של 1,386 שקל. לוי ביקש להשיב לו את הסכום שנגבה לטענתו, שלא כדין ובניגוד להבטחות.
סלקום השיבה שלוי ידע שאם יתנתק באופן חד-צדדי הדבר יחייב אותו בדמי ניתוק. סלקום לא הציגה הסכם חתום על ידו שממנו עלה שהתחייב לשלם את הסכום במקרה של ניתוק, ולדבריה, ההסכם נעשה בשיחה בעל-פה עם נציגה ונרשם בתרשומת פנימית. סלקום ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה.
השופט אברהם הימן קיבל את התביעה. "הנתבעת הציגה סיכום שיחה שהיה לעובד שלה בעת שהתובע התקשר עימם בחוזה, אלא שלא מדובר בהסכם אלא בתרשומת פנימית של עובד החברה שלא הופיע לדיון ולא העיד אודות אמיתות תוכן המסמך ונסיבות רישומו. בנסיבות אלה, אני מקבל טענת התובע כי לא התחייב לשלם הסכום לנתבעת במקרה של ניתוק הקשר ביניהם, אני מאמין לו כי לא ידע אודות חיוב זה".
עוד אמר השופט כי הוא "דוחה טענת הנתבעת, לאחר שלא הוכחה, כי תנאי ההסכם בעל פה בין הצדדים הובנו ונודעו לתובע. אשר על כן, בנסיבות המקרה אני מקבל התביעה, ומורה לנתבעת להחזיר לתובע סך של 1,386 שקל. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית. כמו-כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 500 שקל הוצאות משפט. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל".
