לעונה הזו של הישרדות יש כבר מנצח: עידן. יכול להיות שהוא לא ינצח במשחק עצמו, אבל הוא ינצח במשחק שאחרי המשחק - זה של החיים עצמם. כי עידן יושב על הטייפ-קאסט של האיש הטוב של הישרדות. הוא נועם טור, רק עם אוצר מלים גדול יותר. הלוחם שאינו מוותר, זה המקריב עצמו למען כולם, האיש שמתקדם משלב לשלב מבלי שרגליו ישכשכו בסחי. "מנהיג דגול", כדברי איגור, ראשון המעריצים.
עידן הוא שילוב של הרקולס, טרזן ומשה רבנו. הצליח להם בהפקה. והליטוש הסופי של אשליית הגבר המיתולוגי המושלם הגיעה בפרק הזה: זה היה כשעידן - קימורי שריריו השחומים משתזפים בשמש, מבטו המזוגג מביט בחולמנות אל החלל - אמר: "כל מה שאני צריך זו אהבה". ומיד הוסיף: "אצלי משפחה זה לפני הכל". באותו רגע, מספר הנשים שאיחלו אותו לעצמן היה קטן רק ממספר האמהות שאיחלו אותו לבתן.
ואם יש לנו מנצח, יש לנו גם מפסיד: איגור. קודם כל, ברור שאיגור יפסיד במשחק עצמו. הדרך היחידה שלו להתקדם היא להיצמד לישבן של עידן, רק כדי להפסיד לו אם יגיעו יחד לגמר. אבל איגור בכלל לא רואה את זה. ככל שמתקדמים הפרקים, נוספים עוד משיכות מכחול לקריקטורה הגרוטסקית של שוטה הכפר. כשהוא אומר "גאנג באנג מאדר פאקר", כל שנותר הוא לשאול איזו אופציה מביכה יותר: שהוא לא מבין מה הוא אומר, או שהוא באמת מתכוון לזה. כשאיגור אומר שכשהוא זורק אבנים על הכד הוא מדמיין את הפנים של נטע-לי, לא נותר אלא להאמין לו. איגור הוא ויקינג. אפשר ממש לדמיין את אבי אבותיו יושב בספינת ויקינגים, שט במעלה הוולגה ובוזז כפרים סלבים בדרך.
המשחק לא התקדם במילימטר בפרק הזה. הזכיה של איתי בחסינות לא משנה דבר, כי ממילא אם מישהו יהיה על הכוונת, זה יהיה גיא. שאר הזמן בוזבז על סצינת הנהי המתבקשת של קריאת המכתבים. הצפיה באוסף הקלישאות הזה הייתה כמו בהיה בתמונות של תינוק שמראים לך ההורים שלו: אחרי התמונה השלישית זה מתחיל לשעמם, רק לא נעים לך להגיד את זה.
כרגע עומדים זה מול זה עידן וגיא. לכל אחד מהם יש רביעיית תומכים. לכל אחד מהם גם יש לבנה מתנדנדת - אופיר ואריק - אבל לשניהם אין אפשרות לטפל בכך כרגע. כיוון שהם על הכוונת, הם עסוקים בהישרדות אישית. בתווך עומדות נטע-לי ואנסטסיה, שתי קולד-הארטד-ביץ'. לבן באמת אינו פועם, מה שצריך לסייע להן לשמש לשון המאזניים - בכל פעם שקבוצה אחת זוכה ליתרון, הן יחברו לקבוצה השניה.
אבל הניסיון מוכיח שמשמעת אסטרטגית זה לא הצד החזק שלהן. נטע-לי קיבלה מכתב מנוכר מגבי, לכו תדעו על איזה צד היא תקום בבוקר ועל מי היא תתהפך. אולי על אנסטסיה. כרגע כל המנהיגים, כל מתכנני העל, כל רוחשי המזימות תלויים בשתי בחורות שמביטות בלוח השחמט - ומשחקות איתו דמקה. שתי הזאבות המורעבות האלה מנסחות כעת את הקודקס האסטרטגי של המשחק.
"כול כלב ביג'י אמו" - אנסטסיה, הישרדות איי הפנינה