בית המשפט הכריע (יום א', 22.3.09) בסוגייה שנויה במחלוקת - השפעתו של הריטלין על הסובלים מהפרעת קשב וריכוז. שופטת בית משפט המחוזי בחיפה, שושנה שטמר, קבעה כי ריטלין "כאשר הוא משולב בטיפולים נוספים לא-תרופתיים, יביא לתוצאות טובות ביותר. מנגד אי-מתן ריטלין למי שבאמת נזקק לו עלול להביא לתוצאות חמורות בהמשך חייו".
הדברים הובאו במסגרת דחיית ערעור אם שבנה הוצא מהבית והוכרז "קטין נזקק" על החלטת המשפחה האומנת לתת לו ריטלין בניגוד לדעתה. האם טענה, בין היתר, כי "הריטלין נועד לשתק את רצונו של בנה להישאר במחיצתה והוא בא במקום טיפול במצוקתו ובשל כשלון ההורים האומנים להציב לילד גבולות...ההחלטה לתת ריטלין אינה עולה בקנה-אחד עם הגישה לפיה החברה מתערבת באוטונומיה של ההורים רק במקרים מצילי חיים". האם הצטיידה בחוות דעת של רוקח-יועץ אילן סלומון, שטען כי מדובר ב"סם מסוכן" שיש לו תופעות לוואי רבות וכי "בשימוש ממושך גורם לתלות והתנהגות פסיכוטית".
הימנעות תפגע בעתידו כאמור, בית המשפט דחה את הערעור, וקבע כי הילד זקוק לריטלין וכי "הימנעות מלתת לו טיפול זה תפגע בבריאותו הנפשית ובעתידו, וכי טיפול זה משולב בטיפולים תומכים לא-תרופתיים הם הטיפול הטוב ביותר שהמדע בזמננו יכול לתת לילד".
השופטת שטמר ציינה כי בית המשפט דחה את חוות דעת הרוקח סלומון אשר "מתפרנס מייעוץ להורים כיצד להתגבר על בעיות קשב וריכוז ללא טיפול בריטלין", מאחר שמדובר בחוות דעת אשר "אינה מסתמכת על מחקרים שערך או על ספרות רפואית או על אסכולה רפואית מוכרת ומכובדת".
מנגד, התקבלה חוות דעתם של שלושה מומחים מתחום הפסיכיאטריה, ד"ר זקהיים, אשר העידה כי המחקרים מראים ש"ילד שיש לו הפרעת קשב וריכוז אמיתית ולא מטופל על-ידי ריטלין אלא בטיפולים אלטרנטיביים (חלופיים) התוצאות הרבה פחות טובות מאשר ילד שמקבל טיפולים חלופיים בנוסף לריטלין";
ד"ר גיא שוסהיים, שקבע כי "השפעת התרופה היא עד 12 שעות ואין התמכרות או השפעה נמשכת. ניתן להפסיק את מתן התרופה באופן מיידי וללא תוצאות לוואי... יתרונות בטיפול בריטלין עולים בהרבה ובצורה ברורה על חסרונותיו והוא יעיל יותר מכל הטיפולים האלטרנטיביים";
ריטלין מונע תאונות דרכים כמו-כן התקבלה עדות עד מומחה מטעם בית המשפט, מנהל בית חולים שלוותא, הפסיכיאטר ד"ר גדעון רצוני, שקבע אף הוא כי הילד זקוק לריטלין. לטענתו, "המחקר מראה שמי שלא נטל ריטלין סבל מבעיות לימודים, קושי בשילוב במסגרות, שימוש יתר בסמים, בעיות התנהגות וכיו"ב". עוד טען כי מחקרים הראו כי ילדים שלקחו ריטלין "נשרו פחות מבית הספר, הגיעו להישגים לימודיים יותר טובים, היו להם יחסים בין אישיים עם חברים ומשפחה יותר טובים, היחסים הזוגיים שלהם היו יותר טובים בעתיד, בגיל ההתבגרות עשו פחות תאונות דרכים".
נתונים אלו שהובאו על-ידי המומחים, כתבה השופטת, "הם בעלי משקל רב ומשכנעים שהטיפול הוא לטובתו של הקטין במניעת פגיעה בעתידו, ביחסיו עם הסובבים אותו, במניעת הדרדרותו לסמים, ואף לבריאותו הנפשית והפיזית. אם הסיכויים להשתלבותו של הקטין באופן טוב יותר בחברה, בהשגת מקצוע ובהמנעות מלהגרר לסמים יעלו כתוצאה מנטילת ריטלין, הרי הטיפול בריטלין מיועד להיטיב עם הקטין הן בתחום הפיזי והן בתחום הנפשי של בריאותו".
פוגעת פגיעה אנושה בקטין השופטת דחתה את טענת האם כי לבית המשפט אין סמכות להורות על מתן ריטלין בניגוד לדעתה. לדבריה, שלילת האוטונומיה של האם בגידול ילדיה על-ידי הכרזה עליו כקטין נזקק, שוללת מהאם החלטות "כמו לקחת ילד לרופא, לתת לו טיפול רפואי, להחליט באיזה בית ספר ילמד". רשויות הרווחה והמשפחה האומנת רשאיות לקבל החלטה לעזור לו למצות את יכולותיו ולשמור על בריאותו כולל אישור לתת ריטלין.
בהחלטה מתחה השופטת שטרמר ביקורת על האם ש"אינה רואה את טובת הקטין בראש שיקוליה והנפגע מכך, פגיעה אולי אנושה הוא הקטין".
השופטת קבעה כי לאחר 4 חודשי שימוש בריטלין על רשויות הסעד להביא חוות דעת של רופא פסיכיאטר באשר לתוצאות.
