נג'יב אשרף ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים על פסק דינו של בית משפט השלום בעיר מתאריך: 11.12.08 שהרשיע אותו, על-פי הודאתו, בסיוע לאחר והתחזות כאדם אחר, ובעבירה של ניסיון לקבל דבר במירמה.
בכתב האישום נטען שב-2.5.05 אשרף מסר את תעודת הזיהוי שלו לאדם אחר, על-מנת שזה ייבחן במקומו בבחינה בנושא ידיעת הארץ, הנדרשת לשם קבלת רישיון נהג אוטובוס. בית משפט השלום הרשיע אותו וגזר עליו שירות למען הציבור בהיקף 180 שעות וכן מאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך שלוש שנים. אשרף ביקש לבטל את הרשעתו, בהסתמכו על המלצת שירות המבחן והדגיש את עברו הנקי וחרטתו. עוד ציין את הנזק שייגרם לו עקב ההרשעה שתמנע ממנו לעבוד כנהג אוטובוס וכן תמנע ממנו עבודה במשרות אחרות.
במסגרת הערעור פירט עורך דינו באריכות את הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין הרשעה או אי-הרשעה.
המדינה ביקשה לדחות את הערעור וטענה שאין להתערב בממצאיו של בית משפט קמא שבחן את האישומים באופן יסודי. לדבריה, מדובר בעבירות חמורות שאינן מתירות אי-הרשעה ו/או הקלה בעונש. "יש להתיר את ההרשעה והעונש על כנם".
בפסק דין, שניתן בהעדר הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור וקיבל את עמדת המדינה. "בית משפט קמא בחן ובדק שיקולי החומרה והקולא ומצא כי מדובר בעבירות משמעותיות. בית המשפט לא השתכנע כי הפגיעה באפשרויות התעסוקה של המערער כה מהותית, שנזקה אינו עומד בשום יחס לעבירה. עבירת ההתחזות הינה עבירה מטעה והתייצבות במקום אדם אחר במבחנים חותרת תחת יסוד חברתי וחינוכי מהותי. בשיקוליו ונימוקיו של בית משפט קמא לא נמצא פגם או טעות המצדיקים התערבות ערכאת הערעור והוא נדחה בזה".
