תיסיר אבו עראר הגיש לבית המשפט לתעבורה בבאר שבע, בקשה להארכת מועד הודעה להישפט על הודעת קנס שהתייחסה לעבירה של נהיגה באור אדום, מיום 9.11.04.
לדבריו, במועד ביצוע העבירה גיסו נהג ברכב, והוא צירף לבקשה תצהירים שלו ושל גיסו. בית המשפט לתעבורה דחה את הבקשה וציין שהוא לא פעל במסגרת מניין הימים הקבוע בחוק ולאחר ששילם את הדוח, רואים אותו כמי שהודה, הורשע ונשא את עונשו.
בערעור שהגיש לבית משפט המחוזי בבאר שבע טען נגד החלטת בית המשפט. לטענתו, היה על בית המשפט לקיים דיון בבקשתו ולאפשר לו להישפט ולהוכיח שלא ביצע את העבירה נשוא הודעת הקנס.
המדינה ביקשה לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה.
השופט אליהו ביתן דחה את הערעור. "בית משפט מוסמך לדחות בקשה להארכת מועד להודעה על רצון להישפט, על סמך הדברים האמורים בה. קבלת תגובת המדינה ובוודאי קביעת דיון במעמד הצדדים, הם החריג השמור לנסיבות מיוחדות, על-פי שיקול דעת בית המשפט. עניינו של המערער אינו כזה.
"לגופו של עניין, המערער לא הצדיק את האיחור הרב, של שנים, בהגשת הבקשה להישפט. תצהירו לבית המשפט דל בפרטים, ונתונים עיקריים לא נכללו בו. המערער לא צירף לבקשתו את הודעת הקנס עצמה ואין לדעת אם היא לא נמסרה לו ביד - המערער עצמו אינו טוען דבר בעניין זה. אין בתצהירים הסבר כיצד יודעים המערער וגיסו שבמועד המסוים בו בוצעה העבירה נשואת הודעת הקנס - לפני ארבע שנים, גיסו הוא שנהג ברכב. המערער לא ציין בתצהירו כי שילם את הקנס. תשלום קנס כמוהו כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאת העונש. בנסיבות האמורות, החלטת בית המשפט ראויה ולא מצאתי עילה להתערב בה."
