בראיונות שהעניק בחודשים האחרונים המפיק המוכשר בן היילר לעיתונות המוזיקה העולמית, הוא חילק לשניים את המוזיקאים איתם עבד במהלך השנים. הקבוצה הראשונה שייכת למוזיקאים הבוחרים להגיע לאולפן עם רעיונות כלליים, ומצפים שיחד עם המפיק יצליחו לייצר משהו מיוחד. בקבוצה השניה נמצאות להקות בודדות המגיעות מוכנות לאולפן, ויודעות איך עומד להישמע האלבום החדש שלהם מתחילתו ועד סופו. כזו היא דפש מוד.
לשמחתו של מעריץ דפש מוד ותיק שכמוני, אלבומה החדש של דפש מוד, Sounds of the Universe, נשמע אפילו שלם יותר מקודמו ומחזיר אותם לצלילים האפלים ולשטיחי הסינתיסייזרים שאפיינו את אלבומם הטוב ביותר עד היום: Violator מ-1990. זהו אלבומה השני של דפש מוד עם היילר, ונראה כי הזיווג בין היילר למרטין גור, אנדי פלטשר ודייב גאהן עובד מצוין. לאחר שהפיק כמה אלבומים מוצלחים ל-Blur, Elbow ו-Doves, היילר נחשב למומחה ברקיחת סאונד עגמומי כמו זה שמאפיין את "צלילי היקום". הוא מחזיר את דפש מוד לקו הנכון, לסאונד הייחודי שייצרה הלהקה ב-30 השנה האחרונות, ממנו התרחקה בסוף שנות ה-90 ובתחילת המילניום בסדרת אלבומים בינוניים.
הסינגל הראשון מהאלבום, "Wrong", כולל את כל מה שבאמת מגניב בדפש מוד: שירה דומיננטית של דייב גאהן, בסים אכזריים של גור והרמוניה רודפת. לסינגל צולם גם קליפ מצמרר ונהדר של פטריק דוטרס, שדומה יותר לסרט מתח קצר מאשר לקליפים הססגוניים שרצים היום ב-MTV. זהו קליפ המותאם לחזות הבוגרת והגאה שרוצה להציג הלהקה באלבומה החדש, ובצדק. "Fragile Tension" משחזר את צליליו המהנים של האלבום הקודם ומציג להיט דפש מודי קליל יחסית לאפלוליות האלבום. "Jezebel" המצוין הוא הבלדה האלקטרונית התורנית, אותה שר כצפוי גור בעל קול המלאך. מדובר בבלדה שבקלות הייתה יכולה להשתלב באחד מאלבומי הסולו של גור ומאפיינת יותר את הקו שלו מחוץ להרכב. בכל זאת, מדובר בשיר מנצח.
גם שאר השירים יספקו את מעריצי הלהקה הוותיקים, וכל תרגילי ההפקה האלקטרוניים בהם ידוע גור נמצאים גם באלבום החדש. האזנה לאלבום החדש מגלה כי דפש מוד, למרות שהיא משמרת את טביעת האצבע הייחודית שלה לאורך השנים, ממשיכה ומתעדכנת ועושר הצלילים של Sounds הוא לא פחות ממדהים. מדובר במשימה לא פשוטה בכלל להרכב שנדרש לספק מעריצים כל כך ותיקים. אבל כמו שציין היילר, דפש מוד הם להקה של מקצוענים.
כל שיר באלבום ממשיך את הקו האפל של Violator האלמותי ובהחלט ניתן להבין כי מדובר באלבום שתוכנן היטב מתחילתו ועד סופו כדי למקסם את ההנאה הצרופה שבהאזנה לאלבום חדש של דפש מוד. מדהים לגלות עד כמה הפכו הלופים האלקטרוניים וצלילי הסינתי השמנים למזוהים כל-כך עם הלהקה, למרות שלל החיקויים שקמו לה לאורך השנים. עם-זאת, נראה כי עקב אכילס של הלהקה נשאר הטקסטים הפשטניים, שממשיכים להכות על חטא, משל היו חלק מ-Songs Of Faith and Devotion, האלבום המיוסר מ-1993.
לאלבומה החדש מגיעה דפש מוד כלהקה שלא צריכה להוכיח הרבה אלא לשמר את עדת המעריצים שמלווה אותה במשך כל השנים. עם זאת, היא ממשיכה להתפתח וחוזרת לייצר אלבומים מצוינים, כאלו שעדיין מנסים לאתגר גם את המאזין המעודכן. קליפ נוצץ וחדש אולי לא יקנה לה מעריצים חדשים מקרב דור ה-MTV החדש, אבל זה לא צריך להפריע ללהקה להמשיך ולפוצץ אצטדיונים גם בעשור הבא. בקרוב אצלנו.