מתקפה אישית בתוך פסק דין, על השופט (בדימ.) שלי טימן. בית משפט המחוזי זיכה (יום ה', 2.4.09) מחמת הספק, בדעת רוב, את אלכס וולקוב שנאשם ברצח גרושתו. מדובר בזיכוי שני במספר לאחר שבית המשפט העליון הורה להחזיר לבית המשפט את התיק לצורך דיון חוזר.
בזיכוי הקודם, שנומק בחוסר בהירות ביחס לשעת מותה של הנרצחת ומעשיו של הנאשם באותן שעות כפי שעולה מהודאתו, מתח ראש ההרכב הקודם, השופט שלי טימן, ביקורת נוקבת על התנהלות המשטרה בחקירת הרצח, וקבע כי זו התנהלה תוך מחדלים חמורים. טימן כתב אז כי חוקרי המשטרה "התעלמו מכל נורות האזהרה וסימני הדרך" שהתגלו במהלך החקירה, יצרו קונספציה לפיה הנאשם בלבד הוא הרוצח ואין בלתו, לא התייחסו לחשדות שעל פיהם חברה של הנרצחת, יואל, הוא החשוד העיקרי בביצוע הרצח". כאמור טימן זיכה את וולקוב מחמת הספק.
השופט גורפינקל במקום טימן בעקבות ערעור המדינה על הזיכוי הורה בית המשפט העליון להחזיר את התיק לדיון נוסף בבית משפט המחוזי והפעם בראש ההרכב מונה השופט צבי גורפינקל, זאת לנוכח פרישתו הדרמטית של השופט שלי טימן. פרישה שלוותה בדברי ביקורתו על מערכת המשפט ועל ריבוי הרשעות בפלילים.
כאמור, בית המשפט המחוזי החליט על זיכויו שוב מחמת ספק של וולקוב. זאת על דעת שופטות הרוב, שפירא וברוש אך על דעתו החולקת של גורפינקל.
בפסק הדין מתח גורפינקל ביקורת קשה על קודמו, השופט טימן, בשל דבריו של טימן על המשטרה. גורפינקל כתב כי אינו יכול להצטרף לדעתו של טימן "בעניין המחדלים החמורים שגילתה המשטרה בחקירה... אשר הלכה שבי אחרי הקונספציה שיצרה בקשר לאחריותו של וולקוב מבלי לבדוק אפשרויות אחרות". תפקידו של בית המשפט, כתב גורפינקל, "לשמוע את העדים ולהתרשם מהם אך לא לחקור במקום המשטרה ולא נראה כי דווקא תיק זה הוא הדוגמא להוקיע את המשטרה על מחדלים נכבדים בחקירה".
עמדת יחיד בנוגע לחוסר מקצועיות המשטרה החקירה לדבריו אינה שלמה, "אולם מכאן ועד להוקעת המשטרה עד כדי האשמתה ביצירת קונספציה כנגד הנאשם תוך התעלמות מאפשרות שמישהו אחר רצח את המנוחה - רחוקה הדרך".
גורפינקל הדגיש עוד כי למעשה מדובר היה בעמדת יחיד של טימן וכי הוא לא ייצג בכך את בית המשפט "דעתו של אב בית הדין הקודם בעניין חוסר המקצועיות של חוקרי המשטרה, היא דעת יחיד, שכן השופטת שפירא הסתייגה מקביעה זו והשופטת ברוש הצטרפה אליה". עוד כתב כי עתה משהצטרף להרכב במקום טימן "ומשגם דעתי היא כי למרות מחדלים הקיימים בחקירה ואין חקירה שאין בה ליקויים כאלה או אחרים, לא היה מקום לתקוף את המשטרה".
נסיבות מותה של הנרצחת לא הובהרו בהחלטה לזכות את וולקוב ציינה השופטת שפירא, כי הייתה זו עמדתה הקודמת ובדעתה זו גם נותרה. לדבריה, השעה המשוערת למותה של הנרצחת הייתה "משעות הבוקר ועד שעות אחר-הצהריים המוקדמות של אותו יום", כפי שעלה מדוח הפתולוג, וכי לגבי אותן שעות רלוונטיות קיימות עדויות שונות על פעילויותיו של וולקוב כגון החזר חוב כספי לחברו, שכנה עימה שוחח בבוקר יום האירוע, פגישה עם חברו מהעבודה ועוד. הודאתו המפלילה של וולקוב "אינה מאיינת", לדבריה, "את הצורך להמשיך ולבחון את גרסאותיו של הנאשם מהיבטיהם הנוספים על-רקע מכלול הראיות".
שפירא כתבה עוד כי כמי שישבה בהרכב המקורי ושמעה את הנאשם ואת העדים, מסקנתה היא כי "נסיבות מותה של המנוחה לא הובהרו... עד תומם וכי לא הוכחה אשמתו של וולקוב מעל ספק סביר ולכן יש לזכותו מחמת ספק זה".
