בית המשפט המחוזי בירושלים דן בערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים, מ-2.12.08 שהרשיע את בהאא אבו סנינה, על-פי הודאתו בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבן זוג.
על-פי האישום הראשון ב-22.11.05 נתן המערער אגרוף לרעייתו ובעט בה ברגלה. שבוע אחר כך זרק לכיוונה כוס שלא פגעה בה, רדף אחריה, ומשנמלטה לחצר השכנים, דחף אותה לכיוון הדלת ולאחר שנפלה, סטר לה וזרק עליה כיסא שפגע בפיה ונגרם לה דימום מהשפה ונפלו לה 4 שיניים תותבות. המערער צירף למסגרת זו תיק נוסף בו הודה באחזקת סם לשימוש עצמי.
שירות המבחן המליץ שלא לשלוח את המערער למאסר בפועל בציינו כי בני הזוג מטופלים בלשכת הרווחה והמערער ממשיך בתהליך גמילה מסמים.
בת הזוג העידה בבית משפט קמא, שחל שינוי מפליג בהתנהגות המערער והוא חדל להשתמש בסמים.
חרף זאת ולמרות ששירות המבחן המליץ על צו מבחן, שירות למען הציבור ומאסר על תנאי, גזר בית משפט קמא על המערער מאסר בפועל של 4 חודשים ומאסר על תנאי.
בערעור היפנה המערער להמלצת שירות המבחן, בקשת בת הזוג, הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות והשינוי המהותי בהתנהגותו. "מאסר בפועל יפגום בשיקומי ויגדע את פרנסת משפחתי".
בית המשפט המחוזי פסק שדין הערעור להידחות. "בית משפט קמא פירט בגזר דינו שיקולי חומרה וקולא ואיזן ביניהם נכונה. מקובל עלינו כי המכה את בת זוגו מקומו מאחורי סורג ובריח, אלא אם כן נתגלו נסיבות חריגות ויוצאות דופן, אשר אינן קיימות במקרה זה. אילמלא הנסיבות לקולא, היה מקום לגזור על המערער עונש חמור יותר".
