"אנחנו באמת לא מסתדרים כבני אדם, אני חושב שהוכחנו את זה פה די טוב" (דודי מליץ) יממה וחצי אחרי, רגע לפני שעדי דגמנה תחתונים, מנחם כתב על זה כתבה ודודי החל במלאכה המפרכת של ברירת הצעות, התכנסו דיירי האח הגדול VIP בבית, להעלאת זיכרונות. כך קרה שזכינו לצפות בתרפיה קבוצתית סטייל "בטיפול", רק בלי השתיקות הארוכות ובלי אסי דיין (הוא היה עסוק). כך זכינו לראות איך כל הטינופת שנצברה בבטן במהלך השבועות האחרונים - הייתם מאמינים שהם עוד שמרו משהו בפנים? - נמרחת בצבעים מעופשים על המסכים, דווקא עכשיו, כשמאיה הרבה יותר עצבנית, ודודי הרבה יותר רגוע.
הערך התרפויטי של הטיפול נגע פחות למתמודדים, שלא השלימו זה עם זה ובוודאי לא עם העובדה שהם עשו לעצמם פדיחות שקשה לתאר, ויותר לאלה שהצליחו להתמכר לעונה הזו, והיו חייבים עוד מנת מנחם לפני שהם נכנסים לקריז. אסי וארז, על תקן צופים, כיוונו את השיחה בעדינות, וכמו כל מטפל טוב, היו עסוקים רוב הזמן בלהקשיב. כפי שכבר למדנו, החבורה המובחרת הזו לא זקוקה לשום חומר נפץ חיצוני כדי לייצר דרמה, פרובוקציה או פיגוע טרור - רק ארבעה קירות ומצלמה.
"הפנים שלי הם לא הפנים שלך, את ואני במקומות נפרדים היום!" (דודי יורק על זו שאפשרה לו לשתות מבאר הפריים-טיים) כצפוי, המנצח הרבה פחות אהב את התרפיה הזו מאשר כל הממורמרים שהקיפו אותו, ובאופן לא פחות צפוי, עדיין יצא מכל העניין הרבה יותר טוב מהם. חוץ מהרגעים שבהם היה לבדו עם אסי וארז שלא הותירו לו ברירה, דודי מליץ שתק. הוא יודע למה: כל מילה שלו שווה זהב עכשיו, ואם רק ישכיל למכור את הראיונות שלו בחוכמה, לא רק שהמסעדה שלו תהיה מקום העבודה האחרון במדינה שלא מפטר עובדים, יש גם סיכוי לא רע שיוזמן להחליף את עזרא קדם בעונה הבאה של "המטבח". הפעם, זו מאיה בוסקילה שבאה להתגלח על התהילה שלו. והוא יודע את זה.
"הלכתי כי קראו לי" (דודי, בתחושת שליחות, מסביר למאיה איך קרה שנחת דווקא בעונת ה-VIP) בתור תחליף-סם, כאמור, התוכנית הזו עבדה יופי, וגם אלה שהתחננו שהעונה הזו תסתיים כבר ויתנו להם משהו אחר לכתוב עליו, לא הצליחו להחניק את ההנאה. אולי זו לא הייתה "יצירה תיאטרלית אנושית רוחנית ונפשית" כפי שהיגג מנחם, אבל בהחלט טלוויזיה מרתקת, שמתייחסת בכנות לעצמה, למשתתפים בה, למפיקים שלה, ולצופים.
היא סיפקה תובנה מעניינת יותר מאשר "הם באמת מטורללים אלה": מסתבר שהתבגרנו. אנחנו עדיין דורשים את מנת הבידור הנמוך והזול שלנו, אבל יודעים לזהות אנשים שבאו לעבוד עלינו כשהם נוחתים לנו בסלון. מאיה בוסקילה, והיא רק מקרה מייצג, התבררה במהלך העונה כסלב מהסוג הישן. היא רוצה להיות טובה, היא משרבבת שפתיים, פותחת מחשוף, לא מבינה על איזה מחנות כולם מדברים, ובאה כדי שנדע מי היא באמת. מנגד, קבלו את דודי, נדוש מדי לומר מלך ישראל, מה גם שכולנו יודעים כי בימים האלה אין מלך בישראל, ובכל זאת - דודי מליץ בא בשביל הכסף, התפרסם כי יצא עם הבחורה הנכונה, לא מתבייש להגיד לאמיר פיי גוטמן שהקריירה שלו מדשדשת, ומבקש מההפקה להוסיף כינורות לפסקול כשהוא מלווה למאיה את המעיל שלו (רבאק, מאיה, עוד לא למדת שקר שם??). כולנו יודעים מי מהם יצא משם מנצח.
פנינה: "אני לא דיברתי עליכם מאחורי הגב!" (כולם צוחקים בקול גדול) פנינה: "לא יותר מאחרים!" אם ככה, האם יכול להיות שהפורמט הישן ההוא, כמדומני קוראים לזה "שיחה", הוכיח את עצמו כראוי ליותר מתוכנית נידחת עם רינו צרור בחינוכית? המילים השקטות שהחליפו אמש הסלבס זה עם זה, הוכיחו שהם יודעים לדבר, שיש להם מה להגיד. ושמה שיש להם להגיד מגוחך ומבדר לא פחות מהמחזה שלהם במדים, תחפושות או תחתונים. אמיר שחרר פנינים מסוג: "אני לראשונה בחיי אדם עם דעה", פנינה סיפרה על המחזרים החדשים שלא עוזבים אותה, ויותר מזה - על אנשים שאין להם כסף לאכול, ובכל זאת סימסו לה 300 ואף 400 אסאמאסים. קצת קורע לב, בעיקר קורע באופן כללי.
הייתכן שאנחנו עומדים בפני שינויים מרחיקי לכת בהרגלי הצפייה שלנו? הייתכן שמילים שקטות ושיחות בעלות רצף לוגי עומדות להחליף את איברי המין האקראיים והצווחות המזדמנות שמרכיבים את הכאוס השגרתי על המסך שלנו? נראה שלא. אבל אין ספק, היה נחמד לנסות.
