איך מאיצים את הפעילות במשק בתקופת המשבר, ולא על-ידי הזרמת סכומי עתק שמגדילים את הגירעון? זו הבעיה שמולה ניצב כיום יובל שטייניץ, שר האוצר הטרי. בדיונים פנימיים באוצר הוא אומר שהפתרון נעוץ בהשקעה בתשתיות שמניבות פירות מיידיים, כמו השקעה בכבישים ולא ברכבות. ואולם החידוש של שטייניץ הוא השקעה בתשתית לביטחון אישי.
שטייניץ אומר למקורביו כי זריקת ההאצה הטובה ביותר לפעילות הכלכלית היא ביעור האלימות והבריונות מחוצות הערים. הוא טוען שכך הציל רודולף ג'וליאני את ניו-יורק כששימש ראש העיר ב-2002-1994, משום שברגע שהפסיק לגלות סובלנות למי שמנפץ חלונות ראווה, חוטף ארנק, גובה דמי חסות ("פרוטקשן"), נטפל לנוסעים ברכבת התחתית או מקים דוכן לא חוקי על המדרכה - זה לא רק שיפר את רמת החיים, אלא גם קידם את השגשוג הכלכלי של ניו-יורק. הביטחון האישי מקדם תיירות, מקדם קניות ומאפשר לאנשים לצאת יותר מהבית. ביטחון אישי גבוה מעודד גם הקמת עסקים חדשים, כי ברגע שאין דמי חסות גם ההוצאות יורדות. אם האזרח לא יחשוש שידרסו אותו בחוף על-ידי טרקטורון, הוא יילך יותר לים וכך יעודד פעילות כלכלית. אם הוא לא יחשוש שיאיימו עליו בסכין באזורי הבילוי בעיר, הוא ייצא יותר לבילויים, וכך יקודמו המסחר והפעילות.
לכן מכין שטייניץ תוכנית להקמת משטרות עירוניות, שידאגו לחוק וסדר, יעניקו ביטחון אישי לתושבי הערים ויהיו תחת ניהולו של ראש העיר. זו תשתית חשובה כמו סלילת כביש חדש, אומר שטייניץ.
פחות ביורוקרטיה, יותר השקעות בנוסף לתשתיות, שטייניץ מאמין גם ברפורמות שמספקות דלק איכותי לקטר הצמיחה, והרפורמה החשובה ביותר בעיניו היא רפורמה במינהל מקרקעי ישראל. בישיבות פנימיות הציע שטייניץ להפריט באופן מלא את הקרקעות העירוניות, כלומר כל מי שיש לו דירה על קרקע של המינהל יכול להוון את דמי החכירה העתידיים, והמינהל יעביר לו את הקרקע באופן מלא ומוחלט, שתיהפך לקרקע פרטית שלו. מאותו רגע הוא לא יצטרך יותר לכתת רגליו למינהל כדי להשיג אישור מכירה או אישור הרחבה - או כל אישור אחר - וכך יהיו יותר הרחבות, שיפוצים ורכישות. מי שכבר ביצע היוון של הקרקע, המינהל יעביר לו את הבעלות באופן מיידי.
בנוסף, המינהל ייאלץ להוציא את כל הקרקעות שהוא מחזיק בחוצות הערים למכרז חופשי לציבור הרחב, גם כאשר מדובר בקרקע לא מתוכננת. קבלנים והציבור הרחב ירכשו את הקרקעות ויתחילו בפעילות התכנון. הדבר יעלה את היצע הקרקע ומחירי הקרקע יירדו, מה שיעודד יזמות בתחום הנדל"ן ויביא לירידת מחירי הדירות. כך סוף-סוף ניתן יהיה להקים מלונות בישראל בלי להיחסם על-ידי הביורוקרטיה הבלתי אפשרית של מינהל מקרקעי ישראל ועדות הבנייה השונות.
בדיונים הפנימיים מעלה שטייניץ את הבעיה של הביורוקרטיה הממשלתית, שבולמת השקעות ויזמות והופכת כל רעיון להקמת מפעל או מלון לדרך ייסורים ארוכה, שמונעת פיתוח. לשם כך הוא יציע ועדה לחיתוך הביורוקרטיה, כמו זו שהוקמה בתחילת שנות ה-90 במטרה לעזור בקליטת גל העולים הגדול מברית המועצות לשעבר. הוועדה תעזור ליזמים לחדור דרך סבך הביורוקרטיה, באמצעות קיצור הליכים וקבלת החלטות - כדי לאפשר השקעות מהירות בתקופה הנוכחית של האטה ומיתון.
ללמוד מבעיית האבטלה באירופה שטייניץ רואה את הגידול באבטלה כאחת הבעיות הקשות במשק, ולכן הוא מציע לנהל מאבק ללא פשרות בהעסקת עובדים זרים. בישיבות באוצר הוא מציע למקד את המאבק במי שמעסיקים עובדים זרים לא חוקיים, ולאו דווקא בעובדים עצמם. הוא אומר שכיום, כאשר האבטלה עולה, בלתי אפשרי שיהיו בישראל כ-300 אלף עובדים זרים, כאשר כ-200 אלף מתוכם הם בלתי חוקיים. עניי עירך קודמים.
שטייניץ מבקר את הממשלה הקודמת, שאיפשרה למשל למהגרים מסודן לעבוד באילת, משום שבכך נגרם נזק משולש: ראשית, הם תופסים מקומות עבודה של ישראלים; שנית, הם מעבירים את שכרם למשפחתם בחו"ל ולא מוציאים את כספם כאן, בניגוד לפועל הישראלי; ושלישית, בעתיד הם יהיו לנטל על מערכות הרווחה, החינוך והבריאות שלנו.
שטייניץ אומר שצריך ללמוד מהנעשה באירופה בתחום זה ולא לחזור על אותן שגיאות. באירופה פתחו את השערים בשנות ה-80, וכעת יש שם בעיית אבטלה וגם בעיית איסלאם קיצוני. לכן, הרווח בטווח הקצר, הנובע מהורדת עלויות, לא שווה את הנזק והנטל לטווח הארוך. בתחום זה אין מקום לרכות לב, אלא יש לפעול בתקיפות נגד המעסיקים והעובדים הלא חוקיים, אומר שטייניץ למקורביו.
בנוסף לצעדי עידוד אלה, מתכנן שטייניץ לפעול גם בתחום האשראי. למקורביו הוא אומר שצריך לטפל במצוקת האשראי, אבל בזהירות. לדבריו, שוק האשראי החוץ-בנקאי חצי משותק, הבנקים בחו"ל לא נותנים אשראי לעסקים מקומיים, ולכן נשארת רק מערכת בנקאות שאינה יכולה לספק את כל האשראי הדרוש למשק - וכל זאת בתקופת מיתון, בזמן שהמכירות יורדות והחברות זקוקות דווקא לתוספת אשראי.
שטייניץ טרם החליט איך לפעול בתחום האשראי - אם דרך מתן ערבות חלקית לאשראי חדש שיספקו הבנקים והגופים המוסדיים, או על-ידי הגדלת ערבות המדינה לגיוס הון על-ידי הבנקים - אך למקורביו הוא אומר כי הוא חושש שאם נחכה עוד חצי שנה בלי לפעול, מפעלים טובים יפשטו רגל עקב מצוקת האשראי, והאוצר ייאלץ להציל אותם בכספי מדינה. לכן עדיף להתערב עכשיו.
