ההתמודדות היומיומית של ניצולי שואה שחיו בישראל הייתה טובה יותר מאשר ניצולים שחיו בחו"ל. החיים בישראל היוו גורם שמיתן השפעות ארוכות טווח של ניצולי השואה. כך עולה (א', 19.4.09) ממחקר שנערך באוניברסיטת חיפה.
המחקר, אשר ערכה ד"ר אפרת בראל בהנחיית פרופ' אבי שגיא-שוורץ, השווה בין תוצאות 59 מחקרים קודמים, שכללו 71 מדגמים שמנו 12,746 ניצולי שואה. המחקר כלל שתי קבוצות: האחת כללה אנשים שחוו את השואה והשנייה כללה אנשים שלא חוו את השואה (שימשו כקבוצת ביקורת).
מנתוני המחקר עולה, כי ככלל, ניצולי השואה הציגו הסתגלות כללית טובה פחות באספקטים השונים של החיים בגיל מבוגר, כמו: בריאות פיזית, רווחה פסיכולוגית וסימפטומים פסיכיאטריים, לעומת אנשים באותו הגיל שלא חוו את השואה.
עוד עולה, כי בבחינת ההסתגלות במישורי התפתחות ספציפיים, הציגו ניצולי השואה שכיחות גבוהה יותר של סימפטומים פסיכיאטריים כמו: לחץ פוסט טראומתי, דיכאון וחרדה. עם זאת, במישורי התפתחות אחרים הקשורים לתפקוד, כמו בריאות פיזית, רווחה פסיכולוגית ותפקוד קוגניטיבי, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין ניצולי השואה למי שלא חווה את השואה.
ד"ר בראל ציינה, כי "למרות שעברו יותר מ-60 שנה, קלינאים ואנשי מחקר עדיין חלוקים בדעותיהם לגבי ההשפעות ארוכות הטווח של אירועי השואה על הניצולים".
לדבריה, "המחקר הנוכחי מראה כי לצד הפגיעות יש גם חוסן גדול בקרב אוכלוסיית ניצולי השואה. הממצאים ביחס לפגיעות מדגישים את הצורך בטיפול מיוחד וייחודי לניצולי שואה, בעיקר עם הגיעם לגיל זקנה. כמו-כן, במישור המחקרי עולה הצורך להעמיק את המחקר באשר לסוגיות התפתחות שטרם נחקרו בהרחבה, במטרה לאתר את הגורמים המעורבים בתוצאות התפתחותיות של חשיפה לטראומה קשה".