נטרול חומר שמגביר את הרגישות לכאב, יאפשר מתן מורפין, הניתן כמשכך כאבים, במינונים נמוכים, לאורך זמן, ואף יפחית את תופעות הלוואי. כך עולה (יום א', 26.4.09) ממחקר שנערך באוניברסיטה העברית.
טיפול ממושך במורפין עלול לגרום להתפתחות מהירה של סבילות לתרופה. בכך, יעילות התרופה יורדת ועל-מנת לשמור על יעילותו, צריך להעלות את המינון, דבר המגביר את תופעות הלוואי.
ממחקר שערך פרופ' יהודה שביט ותלמידת המחקר גילי וולף מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, עולה כי מתן מורפין גורם להשתחררות של חומר בשם אינטרלוקין-1 בגוף, שמגביר את הרגישות לכאב ומקטין את יעילות התרופה.
פעולת המולקולה אינטרלוקין-1 מגבירה את הרגישות לכאב במצבים נורמליים ובמיוחד במצבים דלקתיים. במקרים של נזק לרקמה, פגיעה בעצב או תהליך דלקתי, משתחרר אינטרלוקין-1 ומפעיל תהליכים שמגבירים את הרגישות לכאב באזור הפגיעה.
שימוש ממושך במורפין מעלה בהדרגה את הרמה של אינטרלוקין-1 בגוף אשר בתורו פועל כתגובת נגד לאפקט שיכוך הכאב של מורפין. בכך תורם החומר להתפתחות הסבילות למורפין ולהפחתת יעילותו.
מממצאי המחקר עולה, כי מתן מורפין, יחד עם תרופות שחוסמות את פעילות האינטרלוקין-1, עשוי להביא לשיכוך כאב יעיל יותר לאורך זמן.
לדברי פרופ' שביט, "מתן מורפין יחד עם חומרים שחוסמים את האינטרלוקין-1 עשוי להביא לשיכוך כאב יעיל במינונים נמוכים יותר של מורפין, ובכך להקטין את תופעות הלוואי שהוא גורם. המחקר עשוי גם לתרום למציאת דרך למזעור התפתחות הסבילות למורפין, כך שניתן יהיה להשתמש במורפין באופן קליני לאורך זמן".
