"הוא דיבר גם על אמו, אליה היה מקורב מאוד, ועל אלימותו של אביו: 'מעולם לא אהבתי את אבי', היה נוהג לומר, 'אלא יראתי מפניו. הוא היה פורץ בהתקפי זעם ונוטה לאלימות. אמי המסכנה תמיד חששה לשלומי. כשקראתי יום אחד את קרל מיי... החלטתי שכשאבי יכה בי שוב, לא אוציא הגה. כאשר זה קרה - ידעתי שאמי עומדת בדלת בדאגה - ספרתי כל מכה בקול רם. אימא חשבה שאיבדתי את עשתונותי כשצעקתי "שלושים ושתיים מכות - זה מה שאבא נתן!". מאותו יום והלאה לא הייתי זקוק לחזור שוב על הניסוי, שכן אבי לעולם לא הכה אותי לאחר מכן".
"היה לו אף מאוד גדול ושיניים צהובות" עיניו של היטלר, כך כותבת שרודר, היו מלאי הבעה - לפעמים מלאות חום, לפעמים מלאות משטמה; אבל בימיה האחרונים של המלחמה הוא איבד את מבע עיניו, וצבען הפך תכול מימי. גם קולו היה מלא הבעה ופעמים רבות היה נוהג לומר 'אני קר כקרח - עכשיו אני קר כקרח!'. באחת הפעמים קרא: 'אין זה מענייני מה יחשבו בעתיד על שיטותי'.
"אפו של היטלר היה גדול מאוד ומחודד", כותבת שרודר, "אני לא יודעת אם שיניו היו אי פעם אטרקטיביות, אבל עד 1945 הן היו צהובות וריח רע נדף מפיו. מוטב היה אם היה מגדל זקן כדי להסתיר את פיו...". היטלר התייחס באחד הימים לשפמו, ואמר לה: 'אנשים רבים אומרים לי לגלח את השפם, אבל זה בלתי אפשרי. תארי לך את פני ללא שפם!'. "ואז הוא הניח את ידו מתחת לאף כמו צלחת", כותבת שרודר. "'אפי גדול מדי. אני זקוק לשפם כדי לנטרל את האפקט!'".
ספרה של קריסטה שרודר ייצא לאור ב-21 במאי 2009 בצפון אמריקה, בבריטניה ובגרמניה.
כדי לקרוא מובאות נוספות מן הספר, לחץ
כאן.
