אלברט כהן תבע את מחסני חשמל יפו בע"מ (נתבעת 1) ואת חברת אלודה בע"מ (נתבעת 2) בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 10,000 שקל, לאחר שלא היה מרוצה ממצלמה שרכש.
מכתב התביעה עלה שביום 13.2.07 הוא רכש מנתבעת 1 מצלמה דיגיטלית בעלות של 1,799 שקל. לאחר שהטעין אותה בהתאם להוראות במשך 12 שעות, לא השתמש בה. לטענתו, בליל הסדר באותה שנה, לאחר טעינה חוזרת, נגמרה לו הסוללה לאחר צילום של שש תמונות בלבד. הסוללה הוחלפה, אך לאחר כחודשיים נתן כהן את המצלמה לבנו שנסע לתאילנד לטיול, ולאחר צילום של 4 - 6 תמונות כבתה המצלמה והפסיקה לעבוד. עם שובו של הבן מהטיול, המצלמה נמסרה לתיקון נוסף. נתבעת 1 ביקשה שכהן יבוא וייקח את המצלמה, אך סירבה להעניק לו אחריות מיום התיקון והתחייבות שאם המצלמה תתקלקל שוב היא תוחלף או שכספו יוחזר. לאור זאת כהן לא לקח את המצלמה, והגיש את התביעה. סכום התביעה בסך של 10,000 שקל, כאמור, כלל את מחיר המצלמה בסך של 1,799 שקל, והיתרה - פיצוי על עגמת הנפש בשל חוסר היכולת לצלם בליל הסדר ובמהלך הטיול בתאילנד.
בכתב ההגנה טענה נתבעת 1, שהיא משווקת מוצרי חשמל ואינה מייבאת את המוצרים ו/או מספקת להם אחריות. "הללו ניתנים ישירות על-ידי היבואנים, על-פי שיקול דעתם, ובהתאם לתנאי תעודת האחריות שהם מנפיקים והמגיעה אלינו מהיבואן ביחד עם המוצר הארוז". היבואן, חברת אלודה בע"מ, טען בכתב ההגנה שעל-פי טופס "סגירת קריאת שירות", המצלמה הגיעה מנתבעת 1 למעבדה ביום: 6/6/07 וביום 13.6.07 הסתיימה הבדיקה, שהעלתה תקלה בסוללה והיא הוחלפה בחדשה. "גם המטען הוחלף בחדש, מחמת הספק ועל-פי בקשת התובע. המצלמה הוחזרה לנתבעת 1 על-מנת שתשיב אותה לתובע, ובכך הסתיים חלקנו בפרשה". היבואן הוסיף שאין לכהן ו/או לנתבעת 1 כל טענת יריבות כלפיו.
השופטת אנה שניידר דחתה את התביעה בפסק הדין. "המצלמה הייתה תקינה כאשר הובאה לבדיקת היבואן והתקלה הייתה בסוללה, שהוחלפה ביחד עם המטען. מכאן, שעם החלפת הסוללה והחזרת המצלמה לנתבעת יכול היה התובע לקבל לרשותו מוצר תקין, ואם החליט, מטעמים השמורים עימו, להשאירו בידי הנתבעת - אין לו להלין אלא על עצמו, ואין הצדקה להחזיר לו את הסכום ששולם בשל המצלמה. לעניין עוגמת הנפש - התובע לא צירף כל ראיה בדבר חוסר האפשרות לצלם במהלך ליל הסדר בשנת 2007. כמו-כן, לא הובא לעדות בנו של התובע, לעניין הנזקים הנטענים שנגרמו לו במהלך הטיול בתאילנד. הלכה ידועה היא, שהימנעות מהבאת עדות פועלת לרעתו של אותו בעל דין שנמנע מלהביאה, שכן חזקה שהעדות איננה תומכת בגרסתו, שאם לא כן - מדוע נמנע מלהביאה? לאור האמור, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו".