איל ההון יוסף גרינפלד, בעל שליטה בחברת קרדן, זוכה (יום ב', 27.4.09) פעם נוספת מעבירה של שימוש במידע פנים לצורך "ביצור שליטה" בחברה באמצעות רכישה מאסיבית של מניות. גרינפלד הועמד לדין בגין רכישת מניות שביצע בשנת 1998, בעת ש"התבשלה" תוכנית רה-ארגון בחברה באמצעות איחוד הון.
בהחלטה כתבה השופטת זיוה הדסי הרמן כי היא מאמינה לגרינפלד, שטען כי רכש את המניות מתוך אמונו בחברה ובעתידה ולא מתוך כוונה פלילית להשפיע על מחירן.
האם המידע התגבש ל"מידע פנים"? בית משפט השלום בתל אביב זיכה (ב') פעם נוספת את איל ההון יוסף גרינפלד מעבירת שימוש במידע פנים על-פי חוק ניירות ערך. גרינפלד זוכה בבית משפט השלום, וערעור שהוגש על-ידי המדינה בנושא נדחה על-ידי בית משפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט החזיר לדיון נוסף את סוגיית הכוונות של גרינפלד ברכישה, לנוכח "התבשלות" תוכנית רה-ארגון והמודעות של גרינפלד לתוכנית זו. בית המשפט התבקש לפסוק האם המידע שהיה אז בידי גרינפלד התגבש למעמד של "מידע פנים" והאם היה מודע כי מדובר במידע האסור בשימוש לצורך רכישת המניות.
המדינה טענה כי למרות שגרינפלד רכש מניות קרדן במשך שנים, אותה רכישה בשנת 1998 הייתה בעלת מאפיינים מיוחדים, בהיקפה, תדירותה, רציפותה וההתמקדות ברכישת מניות קרדן 5. לטענת המדינה, כל אלו מלמדים כי בבסיס הרכישות עמד שיקול נוסף "ביצור שליטה לקראת איחוד ההון בעזרת השימוש במידע פנים".
אך כאמור, גרינפלד זוכה מהעבירה. השופטת זיוה הדסי הרמן כתבה בהחלטה כי היא מאמינה לגרינפלד, שטען באמצעות באי-כוחו עוה"ד יעקב וינרוט ונבות תל צור, כי פעל לרכוש את המניות מתוך אמונו בחברה ובעתידה וכי לא הייתה בפעילותו כוונה פלילית של ניצול אסור של מידע פנים.
הפיכתו של מידע מסויים ל"מידע פנים", כרוכה לדברי השופטת בתהליך ולכן יש לבחון את נקודת הזמן "שבה הסיכוי להתרחשות של איחוד ההון הוא בעל הסתברות גבוהה למימוש עד כי הוא הופך להיות בעל מעמד של 'מידע פנים'".
לא הייתה מודעות משפטית מהתנהלותו של גריפלד, אשר הפסיק לרכוש מניות כאשר הבין ש"נפל דבר בחיי החברה", עולה כי "אם היה מודע ברמה הנדרשת בחוק לכוח השפעתו של המהלך לאיחוד הון, ולו סבור היה כי מדובר באירוע מהותי בחיי החברה, היה פועל לקבלת ייעוץ משפטי ופועל על פיו".
יתירה מכך, ההתנהלות אף נוגדת את דרכם של אלו "האוצרים מידע פנים ומבקשים לרכוש מניות בזול על חשבון המידע אותו הם מונעים משוק ההון". גרינפלד פעל לחשוף את החברה בכל מחיר כולל שכירת שירותי פרסום "גיתם", ועשה הכל על-מנת להביא לידיעת הכלל את "ערכה של החברה ואת הכדאיות בהשקעות בה". יתרה מכך, בתוכנית הפרסום של משה תאומים, העומד בראש "גיתם", אין אזכור לתוכנית זו של איחוד ההון, ותאומים אף העיד כי "הנושא לא נזכר בתוכנית מאחר ומדובר בתוכנית שטרם גובשה ובאותו שלב הייתה בלתי ריאלית".
רכישת המניות על-ידי גרינפלד הייתה ללא מודעות ל"עוצמת" המידע שבידיו והשפעתו על מחיר המניות, לפיכך אין בכך "מודעות משפטית לקיומו של מידע פנים", למרות שטכנית ומעשית המהלך לאיחוד הון הלך והתגבש באותה תקופה. בכל שלבי הרכישה גרינפלד "לא חשב ולא ידע כי הוא עובר על החוק. הוא נזהר כל חייו מכל סטייה מהוראות החוק ולא היה רוכש מניות אם היה חושב כי מדובר באקט בלתי חוקי".
השופטת: לא נותר ספק בלבי בסיכום החלטתה כתבה השופטת כי שמעה את גרינפלד ואת דברי הסובבים אותו במעגל העסקי. "למדתי להכירו על-רקע העובדות והראיות ואני מאמינה לו, עד כי לא נותר ספק בליבי כי אמונתו בחברה ובעתיד הטמון בה היו הכוח המניע אותו, ולאורך כל שנות קיומה של החברה הוא פעל בכל דרך אפשרית לבסס את מעמדו ולהגדיל את אחזקותיו בה. איש עסקים אינו פועל בחלל ריק וכאשר פעילותו נבחנת בדיעבד, לא ניתן לעקר ולעקור אותה מהמציאות בה פעל בזמן אמת. ברי לי כי גרינפלד פעל בין היתר גם ממניעים אישיים ועסקיים שלו, אך לא הוכח ולא נמצא כי בדרך בה הלך חצה את הקו אותו ניתן לראות כקו גבול לפעילות עסקית מותרת וחדר לתחום הפלילי בדרך המיוחסת לו בכתב האישום".
גרינפלד זוכה מעבירת שימוש במידע פנים המיוחסת לו.
