וירוס שפעת החזירים שהתגלה לאחרונה בצפון אמריקה וזיעזע את מערכת הבריאות העולמית, אינו נגיף השפעת הראשון המשלב מקטעי נגיפים של אדם, חזיר ותרנגול. כך על-פי מידע שמפרסמת עמותת אנונימוס לזכויות בעי החיים.
המקרה הראשון של שפעת החזירים התגלה ב-1998 בחווה בצפון קליפורניה. בדיקה העלתה שמדובר בנגיף מסוג H3N2, סוג השפעת שמדביק בני אדם. המקרה היה חריג ביותר - הפעם השנייה בהיסטוריה שבה תועדה הדבקת חזירים בווירוס אנושי. החוקרים גילו שמדובר בווירוס המורכב ממקטעים של שלושה סוגי וירוסים שונים - נגיף אנושי, נגיף התוקף חזירים ונגיף התוקף ציפורים.
בחודשי ההתפרצות של 1998, הנגיף התגלה בטקסס, מינסוטה ואיובה. בתוך שנה הוא התפשט ברחבי ארצות הברית. להתפשטות המהירה אחראיות הובלות ארוכות-טווח של בעלי-חיים. בארצות הברית, חזירים מובלים מחוף לחוף. הם יכולים להיוולד בצפון קרוליינה, להתפטם בתירס באזור איובה ולהישחט בקליפורניה. הובלת בעלי-חיים לא רק מעבירה מחלות ממדינה למדינה, אלא גם מגבירה את שיעור ההדבקה בין החיות המובלות בתנאי צפיפות קשים.
חיות נגועות מושלכות למים משק הבשר הישראלי מייבא גם הוא אלפי בעלי-חיים ממדינות זרות. מאז סוף שנות התשעים מעודד משרד החקלאות ייבוא של מאות אלפי עגלים וכבשים חיים לישראל מאוסטרליה. לעתים מגיפות גורמות לדחיית משלוחים, אך לעתים המחלות מתגלות בלב ים. את החיות הגוססות, שאף מדינה לא מסכימה לקבל, משליכים למים בעודן בחיים - למות בטביעה.
זה איננו צירוף מקרים שהנגיף התפרץ בצפון קרוליינה, שבה חוות החזירים הגדולות והצפופות ביותר באמריקה. בשש השנים שקדמו להתפרצות הראשונה של המגיפה גדל מספר החזירים במדינה פי חמישה (מ-2 מיליון ל-10 מיליון), ואולם מספר החוות לגידול חזירים צנח ב-76% בין השנים 1986 ל-2000. פירוש הדבר שמספר החזירים במשק הוכפל פי 20 בקירוב - רפורמת "ייעול" שהיא כר פורה להתפרצות מגיפות.
תרנגולים לבשר מולעטים בזרזי גדילה ב-1980, ביותר מ-85% מחוות החזירים בצפון קרוליינה היו פחות מ-100 חזירים. כיום, כמעט כל חוות החזירים בארצות הברית מכילות מעל 5,000 חזירים. הרפורמה שחלה בשנות ה-90 בתעשיית החזירים בארה"ב העתיקה את "מודל הלול הרווחי" של תאגיד הבשר טייסון. בהינתן אופן ההדבקה העיקרי של שפעת, שהוא כמו בשפעת אנושית, באמצעות נזלת - אין פלא שמומחים מאשימים את צפיפות היתר כגורם להתפרצות של סוגי שפעת חדשים. כדברי פתולוג וטרינרי מאוניברסיטת מינסוטה: "בקבוצה של 5,000 בעלי חיים, אם נגיף חדש מגיע, יהיו לו יותר הזדמנויות להתרבות ולהתפשט מאשר בקבוצה של 100 חזירים בחווה קטנה".
הנציבות החקלאית האירופית מזהירה ש"ריכוז של תפוקה מעלה את הסיכון למגיפות". החשש מפני מגיפה הוא כה חמור, עד שחוקים בדנמרק מגבילים את מספר החזירים בחווה, כמו גם את מספר החזירים הכולל במדינה! הגבלות שכאלה אינן קיימות בארה"ב ובישראל. המצב בישראל אף חמור מכך: בלחץ התעשיה ששואפת למיקסום רווחים, מעודד משרד החקלאות בישראל "רפורמה" שמיועדת לחסל אלפי לולים קטנים ובינוניים לטובת הקמת מעט לולי ענק צפופים - ברוח הרפורמה שהולידה את שפעת החזירים. משרד החקלאות מסרב להתמודד עם סכנת הפיכת המשקים התעשייתיים - מתקני כליאה המוניים, צפופים ומזוהמים - לבתי-גידול למגיפות קטלניות. הסכנה אף מועצמת בשל הלעטת כל התרנגולים לבשר בישראל בזרזי גדילה אנטיביוטיים, המקנים עמידות הולכת וגוברת לאנטיביוטיקה לאוכלוסיות חיידקים שעלולות לתקוף גם בני-אדם.
