סיבוכים מתפתחים ב-25% מניקובי הגוף, ואחד מכל 100 ניקובים מוביל לאשפוז בבית חולים. כך עולה מסקר שנערך על-ידי גופים רפואיים בבריטניה.
הסקר, שפורסם ב-British Medical journal, נערך בקרב מדגם מייצג של למעלה מ-10,000 משתתפים, בגילאי 16 ומעלה.
מנתוני הסקר עולה, כי לכ-10% מהאוכלוסיה הבוגרת בבריטניה יש פירסינג באיבר שאינו תנוך האוזן וכי בני 16 הם בעלי הסיכון הגבוה ביותר לסבול מסיבוכים: כמעט שליש מהם דיווחו על בעיות ו-15% מהם פנו לקבלת עזרה מקצועית. עוד נמצא, כי כמעט 50% מהאנשים שעשו פירסינג בלשון, סבלו בהמשך מסיבוך כלשהו.
החוקרים ציינו כי למרות שמרבית האנשים בוחרים לעשות פירסינג בסטודיו המתמחה בכך, 9% מהניקובים בלשון נעשו בידי אנשים שאינם מומחים בתחום ואף בכל איבר שנוקב, כולל הלשון ואיברי המין, נמצאו כמה שעשו זאת לבד.
ניקוב הפטמה - מסוכן ביותר מחקר אחר שנערך בשנת 2002 בקרב תלמידי קולג' בארה"ב הראה גם הוא שיעור גבוה של סיבוכים: 17% מהסטודנטים התלוננו על בעיות שונות, בהן: נפיחות, דימום וזיהומים.
מהממצאים עוד עלה כי ניקוב הפטמה הוא סוג הפירסינג המסוכן ביותר - 21% מהנחקרים שביצעו אותו דיווחו על דימום או פציעה. עוד עולה, כי ל-51% מהסטודנטים היה פירסינג כלשהו שאינו בתנוך: ל-38% מהגברים היו חורים בחלקי האוזניים, ל-4% היה פירסינג בלשון ול-3% בפטמה ואילו בקרב הסטודנטיות - ל-29% היה פירסינג באזור האוזן שאינו התנוך, ל-16% היה פירסינג בלשון, ל-6% היה פירסינג בפטמה ו-32% עשו פירסינג בטבור.
ד"ר נתן שלמקוביץ, רופא בכיר במחלקת אף אוזן גרון במרכז הרפואי אסף הרופא, תמה על המהירות בה הורים מאשרים לילדיהם לבצע פירסינג, מבלי שבדקו בעצמם את המקום בו עומדים לחורר חור בגוף של ילדם. זאת, בעוד שכאשר מדובר על פעולה כירורגית רפואית המבוצעת על-ידי רופא מוסמך ובתנאים אופטימלים, ולו גם באם מדובר על פעולה זעירה יחסית כפתיחת מורסה (אבצס) למשל, ההורים מקפידים הקפדה יתרה על כל שלב. "ראוי היה שאת אותה תשומת לב ישקיעו ההורים גם בנושא הפירסינג", אמר ד"ר שלמקוביץ.