בית הדין לעבודה בירושלים ביטל (יום ד', 6.5.09) החלטה להדיח אחות שחשפה אלימות כלפי מטופלים. מדובר באחות יפעת אקוע המועסקת במחלקה פסיכיאטרית נשים בבית חולים הרצוג בירושלים. אקוע פנתה לבית הדין לבטל החלטה להעביר אותה למחלקה "תת חריפה - מחלקה אקוטית". זאת בטענה כי הסיבה להעברתה היא תלונותיה על אלימות כלפי המטופלים. השופטת דיתה פרוז'ינין קיבלה את טענות האחות והורתה להחזירה לתפקידה. השופטת החילה עליה את החוק המעניק הגנה לעובדים חושפי שחיתויות.
הפרשה החלה כאשר אקוע התלוננה בפני מנהלת הסיעוד בבית החולים, צביה לוי, כי אחת האחיות התנהגה באלימות כלפי מטופלים. היא התלוננה על אירוע נוסף של אלימות עליו נודע לה מאחות אחרת. עד מהרה התברר לאקוע כי במקום שבחים על דאגתה למטופלים, היא נבעטת למחלקה אחרת. המשנה למנכ"ל בית החולים, ארנה כהן, הודיעה לה כי הורתה למנהלת הסיעוד לוי להעבירה למחלקת "תת חריפה א'".
העזה להתלונן על אלימות אקוע פנתה לבית הדין לעבודה בירושלים באמצעות בא-כוחה, עו"ד גורל, בדרישה לבטל את ההחלטה על העברתה וכן לפצות אותה. לטענתה, העברתה נעשתה בשרירות מוחלטת ללא עריכת שימוע או בירור מינימלי, רק כדי להענישה. זאת לאחר ש"העזה" להתלונן על אלימות כלפי מטופלים.
בעדות בבית המשפט סיפרה: "משפחה באה ושואלת מה עם הבת שלי, אז אני אומרת הכל בסדר ואני צריכה - השפלה, להגיד כן, הכל בסדר, לשקר ולדעת מה האחראית שלי עשתה. בא בעל, מה עם האישה? אני אומרת לו הכל בסדר ואני מרגישה מושפלת שאני לא זכאית בכלל ללבוש את המדים שאני באה ואני משקרת להם. הם שמים את הדבר היקר להם שיבואו לטפל בהם ובעצם האחראית שלי...".
מנגד, בית החולים טען באמצעות בא-כוחו, עו"ד רובין, כי העברתה של אקוע נעשתה במסגרת "פרוגרטיבה ניהולית" של בית החולים וכן בשל "יחסים עכורים במחלקה". עוד נטען כי נבדקה תלונתה של אקוע ולא נמצא בה ממש. בית החולים טען כי אינו מחויב בעריכת שימוע משום שההעברה אינה פוגעת בתנאי עבודתה של האחות.
עובד אינו פיגורת משחק כאמור, בית המשפט ביטל את הדחתה של האחות. השופטת קבעה כי הדחת האחות באה על-רקע תלונותיה כלפי האחות האלימה כביכול ולא ב"פרוגרטיבה ניהולית", או "מסכת של יחסים עכורים". לא נמצאה לדבריה הוכחה ליחסים עכורים אלו, וגם לא הובאה בפני בית הדין הוכחה על קיום מצוקה במחלקה ה"תת חריפה" המחייבת העברה של עובד נוסף.
יתרה מכך, במכתב המודיע על העברתה של אקוע, כתבה המשנה למנכ"ל: "אני מקווה שבמחלקה החדשה תיצרי יחסי עבודה טובים וכי הדבר יסייע בשיפור התנהגותך". מכאן עולה כי ההעברה נועדה למעשה "לשפר את התנהגותה של האחות אשר כעולה מן המכתב הינה בין היתר 'התבטאות בדבר אלימות'... לא צרכי בית החולים עמדו על הפרק אלא דווקא התנהגותה של אקוע".
השופטת כתבה עוד כי עובד אינו "פיגורת משחק על לוח שחמט" והוא זכאי שהמעסיק ינהג כלפיו ב"הגינות ובסבירות במידתיות ובתום לב". כמו-כן, הפרוגרטיבה הניהולית "אינה ערך או עקרון העומדים בפני עצמם... כנגדה קיים לעולם גם אינטרס העובד אותו יש להביא בחשבון".
מדוע אקוע הייתה צריכה לשלם? עוד קבעה השופטת כי כהן לא הפעילה שיקול דעת כנדרש, וזאת בין היתר בשל כך שלא ידעה כי האחראית על אקוע ננזפה בשל תלונתה. "מכאן עולה כי כהן לא הפעילה את שיקול דעתה כנדרש ולא שקלה את כל השיקולים שהיה עליה לשקול בנסיבות העניין. זאת הן משום שלא היו בידיעתה עובדות הרלוונטיות לצורך קבלת ההחלטה, והן משום שלא היה ברור מה עומד בבסיס החלטתה שהרי לא הוכח כי היחסים בין האחות לאחראית היו עכורים, וגם אם היה מדובר ביחסים כאלה, בנסיבות העניין, לא ברור מדוע אקוע היא זו שהייתה צריכה לשלם את המחיר על כך".
השופטת מתחה ביקורת על האווירה בבית החולים, אשר לדבריה אינה תומכת ב"העלאת ביקורת על-ידי העובדים", והוסיפה כי "ליקויים בהתנהגות עובד אינם מצדיקים פגיעה בו בשל העובדה שהצביע על אי-תקינות במהלך העבודה. מדובר אם כן בהחלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית ודינה להבטל". עוד קבעה השופטת פרוז'ינין כי מאחר שהעברתה של אקוע הייתה "עונשית" בית החולים היה מחויב לערוך שימוע.
כאמור, טענת האחות כי העברתה הייתה שרירותית ובלתי מוצדקת התקבלה ובית הדין ביטל אותה. כמו-כן, השופטת קבעה כי חל על האחות "חוק ההגנה על העובדים". בית הדין הורה לבית החולים לשלם לאחות פיצוי בסכך של 12 אלף שקלים וכן הוצאות בגין שכר טירחת עורך דין 6,000 שקלים.