הסרט "קוד השתיקה" הוא סרט נוסף בשרשרת סרטי העוקץ שמנסים לחקות את התחכום והקלילות של סרטי "אושן 11, 12, 13", ונכשלים מתחילתם ועד סופם.
גיבור הסרט הוא קית' ריפלי, גנב אמנות קר רוח ומחושב (זוכה האוסקר מורגן פרימן, "מיליון דולר בייבי", "האביר האפל"), שחי לפי "קוד הגנבים" לפיו על כל גנב לעשות את העבודה שלו, לשמור על השותף שלו, ולעולם לא לשתף פעולה עם המשטרה. ריפלי מוצא את עצמו במצב בו הוא חייב הרבה כסף למאפיה הרוסית, וכדי להחזיר את החוב הוא זומם לבצע שוד של תכשיט שאף אחד לא יודע על קיומו מלבד בעליו.
המטרה של ריפלי היא לשדוד שתי ביצי פברז'ה מצופות אבנים טובות ששוויין 40 מיליון דולר. התכשיט הנדיר (שעוצב במיוחד עבור הצארים של רוסיה בסוף המאה ה-19), שמור עמוק בכספת שכדי להגיע אליה יש להערים על שומרים לא אינטילגנטים במיוחד, לקדוח בקיר, ולעבור דרך קרני לייזר אדומות, המכשולים הרגילים של סרטי עוקץ קלאסים.
כשהמאפיה הרוסית מאיימת להרוג את בת הסנדקות של ריפלי (ראדה מיטשל, "תא טלפון", "הטורף"), וכשהשוטר המנסה לעלות על עקבותיו במשך שנים נושף בעורפו, מגייס ריפלי את שירותיו של גבריאל מרטין (אנטוניו בנדרס, "דספרדו", "היו זמנים במכסיקו"), גנב צעיר שנתקל בו שודד את הרכבת התחתית בניו-יורק. דקות הפתיחה הראשונות של הסרט עשויות היטב, בקצב מהיר ודיאלוגים שנונים, אבל כנראה שלסצינות האלה התסריטאי טד המפרי ("היחידה") והבמאית מימי לדר ("תעביר את זה הלאה") נתנו את כל מה שיש להם, כי אחר כך אין זכר לא לקצב ולא לשנינות.
ריפלי מציע למרטין להצטרף אליו כשותף לגניבת ביצי הפברז'ה. בגלל שאם הוא היה אומר לא, הסרט היה נגמר מוקדם מהצפוי, מרטין מסכים לשיתוף הפעולה, ועם קצת עידוד מקת האקדח של ריפלי, והרבה עידוד מבת הסנדקות החטובה שלו הוא מתחיל להגות את התוכנית לפריצת הכספת המאובטחת.
הסרט אינו מצטיין בהברקות עלילתיות, ומנסה לחפות על התחושה ש'כבר ראינו את הסרט' הזה עם כמה שיותר טוויסטים. מבין שני הטוויסטים "הגדולים" של הסרט, את הראשון היה אפשר לנחש כבר בחמש הדקות הראשונות, והשני היה אומנם פחות צפוי אבל לא מוסיף יותר מדי לעלילה.
אפשר היה לצפות שמורגן פרימן המוכשר, ואנטוניו בנדרס הכריזמטי יצליחו לפחות להעניק תנופה לסרט, אבל העלילה המצומצמת אינה מאפשרת לדמויות שלהם להפגין איזושהי מומחיות יוצאת דופן התואמת את שמם כמאסטרים של תרגילי עוקץ.
לא רק ש"קוד השתיקה" אינו מקורי, הוא גם לא העתק מוצלח במיוחד של סרטים מאותו הז'אנר. מי שאוהב את פרימן ובנדרס ואין לו ציפיות גבוהות מדי מהסרט, יוכל דווקא ליהנות ממנו, אבל למי שמחפש סרט עוקץ מתוחכם כדאי שפשוט ייקח בדי.וי.די את "העוקץ הספרדי" של דיוויד מאמט.
