לאה קוריש תבעה את חברת פלאפון תקשורת בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 5,000 שקל - החזר תשלומים עבור מכשיר שלדבריה, לא היה בשימוש. מכתב התביעה עלה שקוריש קיבלה טלפון נייד במתנה, בהתחייבות לשלם עבור השיחות בלבד. לדבריה, שבוע לאחר מכן המכשיר הפסיק לעבוד לחלוטין ומשכך, לא ביצעה ממנו שיחות. "פניתי לנתבעת מספר פעמים בבקשה שתנתק את הקו הואיל ואני לא משתמשת בו, אולם נתקלתי בסירוב".
בכתב ההגנה טענה פלאפון שקוריש חויבה לפי ההסכם עליו חתמה, ורכישת המכשיר נעשתה באמצעות מנגנון "חיוב/זיכוי", קרי: חיוב בעלות המכשיר בסך 39 שקל לחודש, למשך 36 חודשים, בכפוף לשימוש מינימלי וקבלת זיכוי חודשי מלא בשל עלות המכשיר. "התובעת עשתה שימוש במכשיר ממועד רכישתו ועד למועד הגשת התביעה וזוכתה מידי חודש בסכום של עלות המכשיר". לדברי פלאפון, קוריש העלתה לראשונה את הטענה אודות תקלה במכשיר כ-8 חודשים לאחר רכישתו, וסירבה להעבירו לבדיקה בטענה שאינה מעוניינת במכשיר מתקדם ומעוניינת בניתוקו. "טענות התובעת נוגעות לכדאיות העסקה, שאינן מהוות עילה לביטולה על-פי דיני החוזים". פלאפון ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה.
לאחר ששמעה את הצדדים ועיינה בטענותיהם ובמסמכים שצורפו, דחתה השופטת אנה שניידר את התביעה. "ייתכן כי התובעת נתפסה לכלל טעות בהבינה את המבצע לרכישת המכשיר החדש במנגנון 'החיוב/זיכוי'. מכל מקום, היה עליה לבדוק היטב את האמור בהסכם עם הנתבעת לפני שחתמה עליו, ומשחתמה, לאחר שהובהרו לה תנאיו, הרי שנתנה הסכמתה לאמור בו ואין לה להלין אלא על עצמה. כמו-כן, הטענה בדבר התקלה במכשיר מקומה להתברר בדלפקי השירות של הנתבעת, ומשלא נסתרה טענת הנתבעת לפיה התובעת סירבה להעביר את המכשיר לבדיקה - דין התביעה להידחות גם מנימוק זה. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות".
