מוראד אדריס הגיש לבית משפט המחוזי בירושלים ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בעיר מיום 18.1.09 שהרשיע אותו על-פי הודאתו בעבירה של ניסיון גניבת רכב. למזלו הרע של אדריס, בעל הרכב תפס אותו "על חם". אדריס צירף תיקים בהם הודה בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובשש עבירות של גניבת רכב והורשע בהתאם. על-פי הסדר בינו לבין המדינה, הסכימה המדינה לטעון למאסר עד 50 חודשים, ולאחר צירוף תיק נוסף, למאסר עד 66 חודשים.
בית משפט השלום שדן בתיקיו של אדריס פירט את שיקולי החומרה והקולא, שעיקרם כמות העבירות, החומרה שיש בעבירות גניבת רכב שהפכו מכת מדינה, עבר פלילי משמעותי, התמכרות לסמים, הודאה ותחילת הליך שיקום, וגזר על אדריס 42 חודשי מאסר וכן הפעיל מאסר על תנאי של 4 חודשים מהם חודשיים במצטבר. כמו-כן גזר מאסר על תנאי.
בכתב הערעור הלין אדריס על חומרת העונש וטענתו העיקרית הייתה שקצין המבחן התרשם מנכונותו לגמילה מסמים והתחלת הליך שיקום שיועיל לו ולחברה, ביקש להתחשב בכך שצרף תיקים, הודה, וביקש לפתוח דף חדש. כמו-כן הוסיף שבפסיקה נגזרו על מבצעי עבירות גניבות רכב עונשים קלים יותר מהעונש הוטל עליו.
בית משפט המחוזי דחה את הערעור בפסק דין שניתן במעמד הצדדים. "העונש שנגזר על המערער שביצע שורה ארוכה של גניבות רכב אינו חמור, ואף נוטה לקולא, שהרי מדובר במכת מדינה המצדיקה עונשי מאסר ארוכים. באשר להליך הגמילה, ניתן לבצעו גם בכלא".