פעם בחיים, יס סטארס ישראלי, 21:30; דוקו צ'לנג', יס דוקו, 22:00. "הכלבה שלי ביישנית", מספרת אשה תל אביבית בסרט התיעודי הקצרצר "משחקים בקקה", "היא לא אוהבת שמסתכלים עליה כשהיא מחרבנת". הכלבה שלה הייתה יכולה ללמד דבר או שניים את המשתתפים הלא ביישניים, שלא בטובתם, של "פעם בחיים". ישראל השתתפה השנה בפעם הראשונה בתחרות העולמית של "האתגר הדוקומנטרי הגדול" להפקות בזק של מיניאטורות תיעודיות. מבחר מקסים מיבול הפרויקט שודר אתמול ביס, סמוך להשקת העונה החדשה של "פעם בחיים" - פעם אחת יותר מדי.
הפערים בין שני המשדרים היו מייאשים. אל מול הסלבס (תרגישו חופשיים לצרוח) ששוחררו מחוץ לסביבתם הטבעית, בהנחה שהתבזות מול מצלמות אינה סביבתם הטבעית, התייצבו - תחזיקו חזק - אנשים שיש להם מה לומר, במסגרת שמכבדת אותם ואת סיפורם, מצומצמת ככל שתהיה. לאה אקסלרוד, למשל, גיבורת הסרט הזוכה בתחרות, צעירה מופלאה בת 96 שזוכרת את תל אביב "חביבה וטובה ויפה כמו שהיא היתה" ולאה ויינשטיין, הלא היא "אשת איש כסית", יהודייה יפהפייה בת מאה ("אני זוכרת ולא זוכרת ... חלום יפה גם שוכחים ... הכל עובר"), שירדה מנכסיה ושכלה את שלושת ילדיה. "מתפארתו של מי נותר משהו?" שואלים בסרט על ויינשטיין. איפה הסלבס התקופתיים של כסית, ענקי האומה, ואיפה ננסי הרוח של "פעם בחיים", שהשד העדתי הוא כלבלב מחמד לעומת מה שהתפרץ מתרמיליהם. איפה הפקח שיקנוס אותם על התנהגות רעה בפרהסיה, ואיפה המושיע שיכניס לארגז גדול את כל חבריהם שטרם תרמו את גופם לתוכניות ריאליטי, ינעל היטב וישליך את המפתח לים.
הפנאי-פלוסיזציה של הטלוויזיה הגיעה להסלמה עגומה עם חשיפות כמו: צופית גרנט פוחדת מערבים ("לא הייתי מוכנה להיות מוסלמית", הצהירה, כאילו מישהו שאל אותה. או את המוסלמים. ילדיה, ייאמר לזכותם, התפדחו ממנה והרבו לסנן "אמא, די"), נינט פוחדת משחורים ("הבאתי מגבונים אנטי בקטריאליים", הודיעה כמנצחת לבן ארצי, שותפה למסע לג'מייקה, שמצדו פחד למות, כי למה שלא יהיו בעיות תברואה בגטו?), איציק זוהר ורון קופמן פוחדים פחד מוות מ"קוקסינלים" ואפילו מסתם סדינים ורודים; גם את שי אביבי מגעיל לראות שני גברים מתנשקים, ומנגד היה מי שקבע ש"סטרייטים זה דוחה". קירוב לבבות? הצחקתם אותם. הוסיפו לקדירה הסתלבטויות על (הטרמינולוגיה הקשה היא ברוח הדברים) דוסים, כושים, נזירות, נושכי כריות ושאר נציגי תרבויות "אחרות", ובקיצור: נהג, תעצור לי כאן בבקשה, אני רוצה לרדת.
ילדה מתולתלת הביעה תקווה בסרטון מתוק בדוקו צ'לנג' "שיהיה לערבים קצת מרחב פתוח שיוכלו לחיות בו". אולי זאת הסיבה ש"בכיר בפמליית נתניהו" מסר כי "שתי מדינות לשני עמים זה פתרון ילדותי". אם "פעם בחיים" מייצגת משהו מהחיים, מפתה לשקול ברצינות אפשרות של מדינה שלישית.
