אומ"ץ הגישה עתירה לבג"צ בפרשת בנק לאומי

תנועת אומ"ץ הגישה (יום ה', 21.5.09) עתירה להורות על העמדתו לדין של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת בנק לאומי. באת-כוחה של התנועה, עו"ד ישראלה אלימלך, טענה כי החלטת הפרקליט לדור שלא להגיש אישום בפרשה, בנימוק של היעדר "מאפייני פסול מובהקים דיים, כדי לאפשר הגשת אישום בעבירה של מירמה והפרת אמונים", בלתי סבירה, מנוגדת לתשתית הראייתית ונובעת משיקול דעת מוטעה. העתירה מתייחסת לפרשה נוספת בפרשיות המיוחסות לאולמרט, עסקת מכירת מניות המדינה בבנק לאומי, בקיץ 2005. מדובר בתקופה שבה כיהן אולמרט כממלא-מקום שר האוצר בנוסף לתפקידיו כממלא-מקום ראש הממשלה ושר התמ"ת. לטענת אומ"ץ, העסקה הלכה והתגבשה כאשר אחד המשקיעים הוא מקורבו של אולמרט, פרנק לואי. כמו-כן, המשרד שייצג את לואי בעסקה הוא משרד עו"ד גרוס חודק המקורב משפחתית לאולמרט, כלתו של אולמרט עו"ד ורדית גרוס, אף מועסקת בו. קשר נוסף הוא באמצעות ידידתו של אולמרט, עו"ד תמי בן-דוד, אשת הקשר במשרד עו"ד גרוס חודק. על אלו יש להוסיף את קשריו האישיים של אולמרט עצמו עם פרנק לואי ואת קשריו הכלכליים של אולמרט עם משרד גרוס חודק אשר טיפלו בין היתר בתיק בו כיהן כבורר. אלא שאולמרט, כך נטען, "לא חשף בפני הדרג המקצועי את קשריו עם פרנק לואי. פעל באופן רציף לשינוי תנאי המכירה לטובת קבוצת לואי על-פי בקשותיה ובהתעלם מבקשות קבוצות אחרות". במעשיו אלו "פעל לכאורה אולמרט במשוא פנים לשם הטיית תנאי המכירה של הבנק כאשר הוא מסתיר את קשריו האישיים, החברתיים והמשפחתיים עם אחת הקבוצות ועם מייצגיה". ההחלטה פוגעת באמון הציבור בשלטון בעקבות הודעת בנו של לואי על נסיגה ברגע האחרון מהעסקה, התעורר חשד בלבו של החשב הכללי דאז, ד"ר ירון זליכה, כי הסיבה לנסיגה "שיחה בין פרנק לואי לבין אולמרט שבה אולמרט מסר ללואי כי יוכל לקנות במישרין ובמחיר זול יותר את גרעין השליטה - שיוצע בהליך מכירה מיוחד, וזאת בשל היעדר מתמודדים אחרים". כאמור, לדור החליט בכל זאת לסגור את התיק. אומ"ץ טוענת כי החלטה זו, לאור ה"תשתית הראייתית המוצקה... חומרת המעשים המיוחסים לאולמרט והחשש הכבד לפגיעה באמון הציבור" וכן לאור מעמדו הרם, "אינה מתקבלת על הדעת". יתרה מכך, היא פוגעת באמון הציבור בשלטון, "קשה לקבל מצב במדינה דמוקרטית בו חברים/מקורבים שלגורם זה או אחר יוכלו לרכוש במחירי חיסול נכסים של המדינה והכל על-חשבון האזרח הפשוט". העותרת מוסיפה וטוענת כי "אין מדובר במעטפות מזומנים, בחשבוניות פיקטיביות, במינויים פסולים ואפילו לא בשוויו של בית - אלא במכירת בנק בישראל (שווי המכירה כ-4.5 מיליארד שקלים), במשוא פנים ותוך שנעשים לכאורה שינויים מקלים בתנאי המכר של הבנק לטובת קבוצה מסויימת". לפיכך, "אמון הציבור במערכת דורש העמדה לדין של אולמרט אף אם הנטל להוכחת העבירות הינו נטל לא קל".