ניר בוזגלו תבע את עיריית אשדוד בבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד בגין נזק שנגרם לרכבו. מכתב התביעה עלה שמכולת אשפה שהוצבה בחניון ציבורי ברחוב בן-אליעזר באשדוד, הוצתה והאש התפשטה לעבר רכבו וגרמה נזק לחלקו השמאלי. לטענתו, האירוע התרחש ביום 10.7.07 וקודם לכן התלונן בפני העירייה וביקש לסלק את מכולות האשפה שהיוו מטרד. "לאחר הארוע, המכולות הוזזו מהמקום". בוזגלו צירף חוות דעת שמאי לאומדן הנזק ותמונות.
בכתב ההגנה טענה עיריית אשדוד שאינה נושאת באחריות ולא קמה לבוזגלו עילת תביעה. לדבריה, אין לה שליטה על מבעירי פחי אשפה ואין לה אפשרות להשגיח על כל פח ופח. "בכל מגרש חניה באשדוד, ובערים אחרות, מוצבות מכולות אשפה. לאחרונה התחלנו להשתמש בפחים מוטמנים". העירייה הכחישה את האמור בכתב התביעה מכל וכל, והוסיפה: "מקור האש היה ברכבו של התובע, שנדלק ספונטנית עקב ליקוי בו וגרם לבעירת פח האשפה. לחלופין, רכבו של התובע הוצת בזדון וממנו התפשטה האש לפח האשפה". העירייה ביקשה לדחות את התביעה.
העירייה לא נקטה באמצעים למניעה בפגיעת רכוש השופטת גילת שלו פסקה שדין התביעה להתקבל. "במקרה דנן, לא ברור מדוע וכיצד פרצה האש במכולת האשפה, וככל הידוע לצדדים, האש נבעה כתוצאה מהצתת המכולה על-ידי גורם זר. הלכה היא כי גם במקרה של הצתה, מועבר נטל ההוכחה אל הנתבעת, להוכיח כי לא התרשלה וכי אין לחייבה בנזיקין. ברור, כי לא בכל מקרה של שריפה תחוב התובעת באחריות, וודאי כשמדובר בהצתה על-ידי גורם שלישי. ואולם, במקרה דנן אני סבורה כי ההצתה הייתה בגדר סיכון צפוי, ולכן היה על הנתבעת לנקוט אמצעים סבירים למניעת פגיעה ברכוש כתוצאה מהצתת מכולות אשפה".
השופטת הדגישה שרשות מקומית חייבת לצפות שמתקניה עלולים לגרום לנזק ולמטרד לתושבים ו/או לרכושם. "היה על הנתבעת לצפות את האפשרות שמכולת אשפה כדוגמת המכולה המדוברת, המשמשת בין היתר לאחסון פסולת יבשה וקרטונים, ואשר פתחיה פרוצים לכל, תוצת בזדון על-ידי עוברי חוק, או תעלה באש באופן טבעי, ותביא לסיכון של התלקחות של סביבתה".
לדברי השופטת, עיריית אשדוד לא נקטה באמצעים סבירים למניעת נזקים לרכוש ולכלי רכב. "לא הונחו בפני בית המשפט הוראות נוהל בדבר התקנת כלי אשפה וקביעת מיקומם, לא הוכח כי הנתבעת דואגת לאבזור המכולות במכסה מברזל העשוי למנוע התפשטות האש אל מחוץ למכולה, או שנבחנה האפשרות להציב את המכולה במקום מרוחק מרכבים חונים, תוך השארת שטח סטרילי למניעת גרימת נזק לרכבים או לציבור".
בסופו של דבר, חויבה העירייה לשלם לבוזגלו 2,557 שקל בגין הנזק לרכב, 400 שקל שכר טירחת שמאי וכן 800 שקל בגין טירחה והוצאות משפט ומשום שלא השכילה לסיים את ההליכים מחוץ לכותלי בית המשפט. "באשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש, ההלכה היא כי בתביעות בהן נגרם נזק רכושי בלבד, בדרך כלל לא ייפסק פיצוי בגין ראש נזק זה".