בהחלטה תקדימית, ועדת ערר של מס רכוש אישרה פיצויים לבעליו של אוטובוס שנפגע מידויי אבנים בואדי ערה במהלך "עפרת יצוקה". חברת מטיילי חוויה, בעלת האוטובוס, הוכרה לצורך הפיצויים הללו כ"נפגעי פעולות איבה". חברי הוועדה קבעו כי אין הבדל בין פגיעה מיידויי אבנים ביהודה ושומרון לפגיעה בנסיבות דומות בתוך ישראל, גם אם לא הוכח בוודאות שמדובר בהפגנה בעלת אופי של "איבה נגד מדינת ישראל".
מדובר בהחלטה תקדימית של מס רכוש לפצות את חברת מטיילי חוויה, לאחר ששמשת האוטובוס נופצה על-ידי אבן שהושלכה על-ידי אחד המפגינים. באירוע לא נגרמו פגיעות בנפש. החברה תבעה פיצויים ממס רכוש אך נדחתה.
לא ניתן לקרוא לעצים ולאבנים ועדת הערר הפכה את ההחלטה על פיה וקבעה כי יש לפצות את החברה במסגרת "נפגעי פעולות איבה". חברי הוועדה,יו"ר עו"ד אמיר שושן, אברהם ששתיאל ועזרא שוהם כתבו בהחלטה כי מדובר היה באירוע על-רקע "פעולות איבה אחרות נגד ישראל", אשר מטרתן "להפחיד את אזרחי המדינה או להפעיל עליהם כפייה או להשפיע על מדיניותה או פעולותיה של ישראל על-ידי הפחדה או כפייה".
על כך שבמקום התרחשה הפגנה אלימה אין חולק, הם כתבו, ומאחר ש"לא ניתן לקרוא לעצים ולאבנים להעיד בפנינו ובפרט לא לאבן שפגעה באוטובוס", אין ברירה אלא "להגיע למסקנות הנכונות" בדבר - "מי יכול היה להפגין ומהו המניע.. בדרך "אינדוקציה - שלילת המסקנות שאינן הגיוניות".
הם הוסיפו כי מדובר היה בהפגנה של אנשי האזור ה"רואים עצמם כפלשתינים החשים רגשי הזדהות שאינם מוכחשים ואינם מוצנעים עם אחיהם תושבי יהודה ושומרון וחבל עזה. גם עובדה זו הינה בגדר ידיעתם של חברי הוועדה ואינה צריכה מומחים לדבר שיעידו בפניה. רגשי הזדהות אלו, טבעם שיתעוררו במיוחד שעה שאחיהם תושבי עזה נמצאו תחת מתקפה ישראלית שלא זכתה לתמיכה בקרב ערביי ישראל. סמיכות האירועים - ההפגנה ומבצע עופרת יצוקה, מוביל למסקנה שהמבצע היה הסיבה להפגנה".
האבן לא נפלה מהשמיים כמו-כן, הנזק שנגרם לאוטובוס לא נגרם בשל ההפגנה אלא "בשל אבנים שנזרקו במטרה לפגוע, ואף פגעו". השימוש לדבריהם במילה "נזרקו" אינו אקראי, שכן "אבן פוגעת בדופן אוטובוס, אם היא הושלכה עליו. המקרים בהם אבן נופלת מהשמיים מיוחדים למקרה של התפרצות הר געש. לא כך הדברים במקרה שלנו".
על המקרה חלה לדבריהם גם ההגדרה של "במטרה לפגוע", שכן "השלכת אבנים על מכוניות נוסעות לא נועדה להפריע לנהגים לשמוע רדיו אלא נועדה לפגוע בנוסעי המכוניות". יתרה מכך, האבנים "אף פגעו" - כפי שעולה מחוות דעת של השמאי.
חברי הוועדה כתבו עוד כי "ערבים תושבי האזור הפגינו במהלך מבצע עופרת יצוקה בצידי הכביש בואדי ערה. מישהו מתוכם השליך אבנים על כלי רכב גדול, ישראלי שעבר במקום, כשבתוכו נוסעים. השלכת אבנים נועדה לפגוע. האבנים פגעו וגרמו נזק. האם לא די בכך על-מנת להגיע למסקנה ההגיונית המתבקשת לפיה מדובר באירוע שהוא תוצאה של פעולה כנגד ריבונות המדינה או אזרחיה?...ואם אכן המסקנה אינה עולה מהנסיבות, על בסיס מה משלם מס רכוש פיצוי למי שנפגע כאשר מיידים עליו אבנים בכבישי יהודה ושומרון? - אולי גם אותו פלשתיני שמשליך עליו את האבן ופוגע היכן שפוגע רק מביע באופן כללי את אי שביעות רצונו ממדיניות הרווחה של הממשלה?".
בהחלטה נכתב עוד כי לנוכח אישור המשטרה, המהווה "ראייה לכאורה" על גרימת נזק לאוטובוס כתוצאה מ"פעולות איבה נגד מדינת ישראל", החליטו לקבל את הערר ולקבוע כי מטיילי חוויה זכאים לפיצוי בגין הנזק.
