אלי בשן תבע את חברת וואלה שופמיינד בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 13,470 שקל לאחר שזיכתה אותו באיחור בגין עסקה שבוטלה. מכתב התביעה עלה שביום 25.10.08 בשן השתתף במכרז באתר שבבעלותה לרכישת מדפסת לייזר והציע לשלם סך של 870 שקל. בשן קיבל הודעה שזכה בהצעה על סך של 970 שקל והודיע שמדובר בטעות. הנתבעת ביטלה את העסקה הראשונה ללא חיוב, ובין השניים נחתמה עסקה שנייה בסכום של 920 שקל.
לדברי בשן, הנתבעת לא ביטלה מיד את העסקה הראשונה, וחייבה את כרטיס האשראי בשתי העסקות. "הדבר גרם למיצוי מלוא מסגרת האשראי וחברת האשראי סירבה לבצע שתי עסקות בסכום כולל של 570 שקל. הדבר אירע בבית עסק, בנוכחות אנשים, ונגרמו לי עוגמת נפש וצער מרובים ביותר". בשן הוסיף שהעסקה הראשונה לא רק שלא בוטלה, אלא שביום 11.11.08 הופיע שליח של הנתבעת והביא לו מדפסת נוספת, שסירב לקבל.
סכום התביעה כלל: 10,000 שקל - פיצויים לדוגמה לפי סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 ; 970 שקל - החזר הסכום בשל העסקה הראשונה; 2,500 שקל - פיצוי בשל עוגמת נפש וטירחה.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה, שהעסקה הראשונה בוטלה, והחברה היבואנית שלחה לבשן את המדפסת לפני שהבחינה שהעסקה בוטלה. "לאחר שהמוצר חזר למחסני החברה ביום 24.11.08, זוכה התובע באופן מלא ביום 2.12.08. הצענו לו, במסגרת פשרה, פיצוי בסך 100 שקל, אך הוא סירב והדבר מצביע על חוסר תום לבו ורצונו לבזבז את זמנו היקר של בית המשפט ולגרום לנו הוצאות מיותרות". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
השופטת אנה שניידר קבעה בפסק הדין שחלפו יותר מ-14 ימים עד שהנתבעת זיכתה את בשן ועל כן, הופרה הוראת סעיף 14ה (א)(1) לחוק הגנת הצרכן. לדבריה, אין זה סביר שההודעה מהנתבעת ליבואן בדבר ביטול העסקה והחזרת המוצר לקחו כחודש ימים, עד 24.11.08, ועוד פחות סביר שהזיכוי נעשה ביום 2.12.08, קרי, כעבור יותר מ-10 ימים מהיום שבו הוחזר המוצר. "האם לכך ייקרא מסחר אלקטרוני, שעיקר יעילותו במהירות שבה הוא מתבצע?".
לאור האמור, פסקה השופטת כי התובע זכאי "לפיצוי בשל אי הזיכוי במועד שנקבע בחוק".
השופטת שניידר הוסיפה, שאין לפסוק פיצויים לדוגמה כדבר שבשיגרה, למעט במקרים מיוחדים המצדיקים זאת, והמקרה של בשן אינו מצדיק זאת. "אין לזקוף לחובת הנתבעת את מצב חשבונו של התובע בבנק וגובה האשראי שניתן לו, ולא הוכח קשר ישיר בין סירוב העסקות לבין עיכוב הזיכוי בשל ביטול העסקה נשוא התביעה מעבר לתקופה החוקית". השופטת שניידר חייבה את הנתבעת לשלם לבשן 500 שקל בתוך 30 יום.
