וירט-לבנה: חוק להטרדה מינית מקשה על עובדות

שופטת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט-ליבנה, מותחת ביקורת (יום ד', 3.6.09) על החוק להטרדה מינית, וקובעת כי החסרונות הטמונים בו אינם מקלים על נשים חלשות הזקוקות להגנתו אלא מקשים עליהן. וירט-ליבנה התייחסה לחוק במהלך הכינוס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת. הכשלים, לדבריה, מסבירים גם את הפער בין מיעוט תביעות לבין המצב האמיתי בשטח. מדובר בכשלים הנובעים בין היתר מהיעדרן של סיטואציות מסוימות מהגדרות החוק. למשל, הוא אינו כולל אינוס, בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מרות ביחסי עבודה ומעשה סדום תוך ניצול מרות ביחסי עבודה. האבסורד בכך, לדבריה, הוא שגם כאשר אדם מורשע בפלילים בעבירות אלו, העובדת אינה יכולה לתבוע אותו. היא יכולה לתבוע רק אם הוא נישק אותה, כי נשיקה כלולה בהגדרות חוק להטרדה מינית. כשל נוסף בחוק - היעדר כללים לעניין נטל ההוכחה. זו מוטלת לכאורה על העובדת והיא זו שצריכה להוכיח שמדובר בהטרדה מינית וכי היה זה תוך ניצול מרות. הדרישה מהעובדת להוכיח את טענותיה, מסיטה לדבריה את תשומת הלב להתנהגות המוטרדת ולא להתנהגות בעל המרות. וירט-ליבנה ציינה כי תיקון-מה לקושי נעשה על-ידי השופטים באמצעות פסקי הדין שבהם נקבע כי "התנהגות בעל המרות היא שתיבחן וכי היא רלוונטית יותר מהתנהגותה של המוטרדת באופן שהאחריות המוגברת תהא עליו". וירט-ליבנה מצביעה על כך שגובה הפיצוי על עוגמת הנפש, העומד על 64 אלף שקלים, אינו מעודד נשים להתלונן. "בסכומים אלה איזו מוטיבציה יש לאותן נשים להגיש תביעה?", תהתה השופטת. "קשה להן לממן עורך דין ולעתים אותו ממונה אף מציע להן את הסכום הזה על-מנת להשתיק אותן ובכך קונה אותן בנזיד עדשים. והנה בחוקים אחרים נעשו תיקונים המעלים את סכומי הנזק במידה ניכרת על-מנת לעודד את הנפגעים להגיש תביעות כמו בחוק הגנה על עובדים חושפי שחיתויות, שסכום הפיצוי ללא הוכחת נזק אפשרי עד ל-500 אלף שקלים ובחוק הזכות לעבודה בישיבה שניתן לפסוק עד 200 אלף שקלים". "האם לא הגיע הזמן שגם בחוק הזה יתאימו את גובה הפיצוי הראוי לפגיעה בכבוד האדם ובכך יעודדו את המוטרדים להתלונן ולהגיש תביעות?", שאלה היא ציינה כי במרבית המקרים של הטרדה מינית, אין המדובר באונס פיזי אלא ב"השפעה נפשית מכוח המעמד", ולכן יש למצוא איזון רצוי בין "ההגנה על עובדות ועובדים שכל כך תלויים בבוס שלהם שאינם מסוגלים לומר לו 'לא' במפורש ואף לכאורה משתפים פעולה, לבין השאלה האם מותר לנו בקביעת הנורמות להתערב לעיתים בצורה פטרנליסטית ברצונם של שני אנשים בוגרים... רק כאשר תינתן התחושה שלאותן נשים ולעיתים גם גברים, ישנו גיבוי מערכתי ממשי ואמיתי, הן תדענה שמותר להן להגיד 'לא'". השופטת הדגישה עוד, כי התופעה הקשה כיום היא "ניצול על-ידי בעל המרות" ולכן התמרור המוצב על-ידי בית המשפט צריך להיות "גדול וברור".