הצעת חוק: להגדיר מחדש "מרמה והפרת אמונים"

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מפרסם (יום ה', 4.6.09) הצעת חוק חדשה המגדירה, כדבריו, באופן ברור יותר את עבירות מרמה והפרת אמונים - העבירה המרכזית בתחום השחיתות השלטונית. ההצעה כוללת "הבהרת" גדריה ויסודותיה של העבירה, וכן "מבחן סף" כללי, כמו גם החמרה בענישה, במקום שלוש שנים, חמש שנים. בהצעה כאמור, מבחן סף לפיו "על-מנת שמעשה ייכנס לגדר העבירה על התביעה יהיה להוכיח כי יש במעשה כדי לפגוע 'פגיעה מהותית' באחד משלושת הערכים המוגנים שבבסיסה: בערכי טוהר המידות של עובדי הציבור, באמון הציבור בשירות הציבורי, או בפעולתו התקינה של השירות הציבורי, ובכלל זה באינטרס הציבורי עליו מופקד עובד הציבור או הגוף הציבורי בו הוא נושא משרה או תפקיד". מדובר במבחן "נורמטיבי חיצוני" לפיו "לא נדרשת הוכחת מודעות המבצע לכך שפגע בערכים המוגנים". היועץ מציין בהצעה כי ישנם מקרים שראוי לטפל בהם במישור משמעתי ויש מעשים שהם בגדר "התנהגות לא תקינה" ולכן אינם מצדיקים סנקציה עונשית או משמעתית. מבחן הסף יסנן את המעשים ויחיל את "הנורמה הפלילית רק על אותן התנהגויות הנמצאות ברמת החומרה המצדיקה הכללתן בתחום הפלילי". עוד בהצעה, ציון מפורש של פעולה של עובד הציבור "הפוגעת מהותית באינטרס הציבורי עליו הוא מופקד או עליו מופקד הגוף הציבורי בו עובד הציבור נושא משרה או תפקיד גם אם עובד הציבור אינו מופקד אליו ישירות באופן אישי". לטענת היועץ, זהו הגרעין הקשה של עבירת הפרת אמונים. בהצעה נכללת גם "הרחבה" משפחתית בכל הנוגע לניגוד עניינים אישי וכן איסור קבלת טובת הנאה גם על-ידי קרוביו של עובד ציבור. עוד מוצע כי במקרים "בלתי טיפוסיים" של מעשי מירמה והפרת אמונים, בהם נדרשת "זהירות והחלת מדיניות אחידה", יידרש אישור היועץ המשפטי להגשת אישום. ההצעה כוללת החמרה בענישה של עבירות מירמה והפרת אמונים, חמש שנים במקום שלוש שנים. מעשי שחיתות ציבורית, כותב מזוז, "יכולים להיות במקרים לא מועטים, חמורים לא פחות מעבירת שוחד שהיא עבירת פשע. לפיכך ונוכח העדר הפרופורציה כיום בין העונש הקבוע בצידה של עבירת מרמה והפרת אמונים (עד 3 שנות מאסר) לבין העונש הקבוע בצד עבירה של קבלת שוחד (7 שנות מאסר) יש מקום להחמרת העונש המרבי הקבוע לעבירת המרמה או הפרת אמוניים ולהעמידו על חמש שנים". כמו-כן, על-פי ההצעה, בית המשפט יידרש בעת גזירת הדין להתייחס למרכיבים כגון: רום תפקידו של עובד הציבור, משך תקופת האירוע והמעשים, הישנותם, שווי טובות ההנאה, קיומה וחומרתה של סטייה מן השורה, רתימת שותפים מקרב נתונים למרות.