אם חסרה הייתה סיבה נוספת להתעצבן מהטלפונים הסלולריים שסובבים אותנו אז הנה היא מגיעה - חוקרים מדווחים כי צלצול טלפון של אדם זר העומד בסמוך אלינו - במשך 30 שניות בלבד - יכול לפגוע בחשיבה, לפחות בטווח הקצר.
סטודנטים שהיו מעורבים ללא ידיעתם בניסוי בכיתה שלמדו, נוכחו לדעת כי הציונים שלהם החלו לצנוח לאחר ש"תלמיד" אחר בכיתה הפעיל את הטלפון.
הממצאים שעלו מן הניסוי הראו כי ישנן השלכות אמיתיות לצלילים הללו בסביבה שלנו, כתבו החוקרים בעיתון לפסיכולוגיה סביבתית. הם מסיחים את הדעת, והם משבשים באופן משמעותי את הביצועים בכיתה. הם למעשה גורמים לקשיי למידה, בין אם מדובר בפגישת עסקים ובין אם בשיעור או בסביבה אחרת.
כיצד בוצע המחקר החלק הארי של המחקרים שבחנו את השפעת הטלפונים הסלולריים התמקדו בשימוש שלהם בזמן נהיגה, ורובם גילו שילוב של הסחות דעת וסכנה.
אחד המחקרים הראה גם כי מוח אנושי יכול להתייחס רק לכמות מוגבלת של גירויים בנקודת זמן מסויימת. במסגרת המחקר החדש, ביצעו החוקרים מספר ניסויים, הן במעבדה והן בסביבת האוניברסיטה, כלומר ב"עולם האמיתי", כדי לגלות כיצד הצלצולים של הטלפונים הסלולריים משפיעים על הביצועים הקוגנטיביים.
תחילה, במעבדה, נחשפו הסטודנטים לסוגים שונים של קולות: רעש שאינו קשור לטלפון סלולרי "לא רלוונטי" ממקור לא ברור; צלצול סטנדרטי של טלפון סלולרי; וצלצול המורכב מקטעים של שיר של קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת לואיזיאנה.
בתקופת המחקר, התחרו הסטודנטים באליפות הלאומית בפוטבול, ו-99% מהתלמידים (שבמחקר) הכירו את השיר.
הם התבקשו לבצע מטלה פשוטה על המחשב - לקבל החלטה אם סמלים שהופיעו על המסך היו מילים או לא. לא נאמר להם שתהיה הסחת דעת, אך היתה. למעשה, רעשים (כולל צלצולים של טלפונים סלולריים) הפריעו למטלה כ-20 פעמים בכל ניסוי.
התוצאות החוקרים דיווחו כי דעתם של כל המשתתפים ששמעו את הצלילים הוסחה, ללא קשר לסוג הצליל. בנוסף, הם ביצעו את המטלה בקצב איטי יותר.
אלו ששמעו את הצליל הלא רלוונטי הצליחו לחזור למשימה מהר הרבה יותר לעומת אותם סטודנטים ששמעו את אחד מצלצולי הטלפון. ולאלו ששמעו את השיר שליווה את משחקי הפוטבול נדרש זמן רב יותר כדי להצליח להתגבר על הסחת הדעת.
החוקרים משערים כי הסיבה לכך שהסחת דעת מצלצול הטלפון גדולה יותר לעומת הסחת דעת "לא רלוונטית", היא שבגלל שטלפונים סלולריים כל כך נפוצים בסביבה היומיומית אנשים רגילים להגיב אליהם. כלומר, לרוב האנשים ישנה תגובה אוטומטית לצלצול הטלפון שאינם יכולים לשלוט בה, והדבר נכון במיוחד אם מדובר בצלצול טלפון שרלוונטי להם באופן אישי.
ירידה של 25% בהצלחה במבחנים בכל המקרים, מדובר בצלילים שאכן גרמו להסחת דעת, אך השפעתם הייתה קצרה והמשתתפים הצליחו לחזור מהר יחסית למטלה בה עסקו.
בשלב מאוחר יותר, אחת החוקרות העמידה פנים כי היא סטודנטית בשיעור שעסק בפסיכולוגיית ילדים. בשלב מסוים, הטלפון שלה צלצל למשך 30 שניות, אך היא לא עשתה כל סימן שהיא עומדת לענות לו או להשתיק אותו, וכך גרמה למספר מבטים לא נעימים מחבריה ללימודים.
מיד לאחר מכן, ההצלחה של הסטודנטים במבחן אמריקני שהכיל שאלות הנוגעות לנושא הנלמד בכיתה, ושהוצג הן מילולית והן ויזואלית, הייתה נמוכה ב-25% בזמן שהטלפון של "הסטודנטית" צלצל.
במסגרת ניסוי נוסף, החוקרת ערכה חיפוש יסודי בתיק כדי למצוא את הטלפון המצלצל. לאחר התקרית, הסטודנטים הצליחו עוד פחות במבחן.
כשאנשים הוזהרו מראש כי הטלפון עומד לצלצל, ההפסקה בתשומת הלב הייתה חמורה פחות, כלומר אזהרה מראש יכולה לעזור לאנשים להתעלם מהצלצול.