תנאי נסיעה משופרים לכל הנזקק לתחבורה הציבורית הם ההישג הגדול שהצליחו התנועה להגינות שלטונית והארגון לעידוד תחבורה ציבורית להביא לציבור הנוסעים, וזאת לאחר שלוש שנים של הלוך ושוב בבית המשפט העליון. בג"צ קרא לסדר את משרד התחבורה וחברות התחבורה הציבורית, וחייב אותן לגלות יותר אחריות לבטיחותם של הנוסעים באמצעות ביצוע עבודת מטה.
התערבות זאת של בית המשפט בכל הסחבת בחברות התחבורה הציבורית זכתה אצל השופט אליקים רובינשטיין לכינוי הלא-מחמיא 'שמרטפות'. "ברגיל", כתב, "אין אני סבור כי תפקידו של בית המשפט לשמש מעין 'שמרטף' של הרשויות ולקיים מעקב במסגרת 'עתירה מתגלגלת' אחר התנהגותן".
העתירה והתשובות בצידה ירדו לפרטי פרטים עד כדי שבית המשפט, בהרכבם של רובנישטיין, אליעזר ריבלין, ויורם דנציגר, כמתנצל, נדרש גם להסביר מדוע הגיע למצב שכזה:
"בעולם הזכויות וכבוד האדם, התחבורה הציבורית היא בראש וראשונה נחלתו של מי שאינו בין האמידים והעשירים, ונחלת צעירים, אנשים שמצבם הכלכלי לא שפר, קשישים החיים מקצבה וגמלה - כל אלה שאין בידם להחזיק מכונית פרטית, שהם הנזקקים לתחבורה הציבורית. ככל שזו תהיה בטוחה יותר, ככל שיפחתו סכנות התאונות, תהא בכך תרומה לרווחתו של הציבור הנזקק, שאינו מן השכבות החברתיות הכלכליות הגבוהות. גם משום כך, ואולי במיוחד משום כך, חובתו של המאסדר (רגולטור) היא לפעול לשיפור מתמיד. באומרנו זאת, אנו מצרפים קולנו גם למסר מסוים של שוויון חברתי; בשעה שבעל הרכב הפרטי יסע ברכבו, במקביל יסע הנוסע באוטובוס בבטיחות וברווחה. אם היה בעתירה זו, ובטיפול בית המשפט, משום תרומה לבטיחות וגם לכבודם ולרווחתם של נוסעי האוטובוסים - והיה זה שכרם של העותרים, וגם בית המשפט יחוש סיפוק".
עיקרי ההתחייבויות כפי שהצליחו העותרים להשיג בבית המשפט הן: - שילוט באוטובוסים המגביל את מספר הנוסעים שניתן להסיע בעמידה;
- מגבלה ברשיון הרכב של עד עשרה נוסעים בעמידה בכל אוטובוס המוגדר כבין-עירוני;
- איסור הסעת נוסעים בעמידה בקווים בין-עירוניים ישירים, ארוכים או ממוגני ירי;
- באוטובוסים בין-עירוניים לא תהיה מגבלת נוסעים רשומה, אך על המסיע יהיה לוודא כי לאוטובוס לא יעלו נוסעים כאשר אין עבורם התקנים בטיחותיים בדמות בתי אחיזה;
- על משרד התחבורה לעודד אכיפה משטרתית בכל הקשור למספר הנוסעים בעמידה.
מגיש העתירה, עו"ד מרדכי איזנברג המשמש כיו"ר התנועה להגינות שלטונית, אמר עם פרסומו של פסק הדין כי התוצאה טובה. "אכן ראוי כי בג"צ יהיה מעת לעת 'שמרטף' של הרשות, כאשר זכויות אזרח בסיסיות נרמסות ב'דברים הקטנים' - בתחום הבטיחות וחופש התנועה הסבירה בדרכים של משתמשי התחבורה הציבורית הנמנים בעיקר על המעמד הבינוני ומטה. אכן עניינה של העתירה אינו בראש סדר היום הציבורי, ולא יפגינו למענה רבבות בכיכר רבין, אך דווקא משום כך נודעת חשיבות יתרה למעורבות בג"צ".
בעיה אותה לא פתר פסק הדיו הנוכחי היא יישובים קטנים, בעיקר התנחלויות, שיוצאים לדרך כשהם עמוסים עד אפס מקום, ובשל המגבלה על מספר הנוסעים בעמידה משאירים נוסעים בתחנת האוטובוס. בשל העובדה שמדובר ביישובים קטנים, נדרשים הנוסעים שם להמתין ממושכות להגעת הקו הבא.
