שולמית רוזנשטיין תבעה את עיריית תל אביב בבית המשפט השלום בעיר לאחר שמעדה על מדרכה ושברה את ברך ימין.
מכתב התביעה עלה שבתאריך: 5.3.07 צעדה לתומה ברחוב בארי 17 בתל אביב, ותוך כדי כך נתקלה במרצפות משובשות, האחת בולטת והאחת שקועה, איבדה שיווי משקל, נפלה, נחבלה בכף יד ימין ובאצבע, ושברה את ברך ימין. התובעת צירפה צילומים של מקום הנפילה וציינה שמספר אנשים שהיו עדים לתאונה סייעו לה להתפנות למרפאת קופת חולים שם טופלה. במסמך שצרפה לתביעה נרשם: "פירוט בעיה סיעודית: נפלה ברחוב בגלל בלטות לא ישרות". בכתב יד הוסיפה יד נעלמה (ולא ברור מתי, בידי מי ומדוע) את המשפט: "על המדרכה". התובעת ביקשה לחייב את עיריית תל אביב בנזקים שנגרמו לה עקב רשלנותה כשחשפה אותה למפגע המסכן את הציבור.
העירייה טענה שהתאונה אירעה במדרכה ישנה והיה צורך לתקן את הבטון, אלא שאין מה לעשות כשפער הגובה בין המרצפות קטן ועומד על ס"מ אחד או שניים לכל היותר. העירייה הוסיפה שאין לקבל את עדות התובעת, שהיא עדות יחידה של בעלת דין. "העדות ניתנה ב'הדרכתו' של עורך דינה שחזר ושיבש את החקירה הנגדית בהתערבויות בלתי פוסקות". לטענתה, אין לראות את התאונה ככזו שנגרמה עקב "מכשול" ו/או "מפגע" שלא תוקן מבעוד מועד ואין לייחס לה רשלנות.
נעלמה היד הנעלמה השופט ירון בשן דחה את התביעה ללא חיוב בהוצאות. "התובעת היא בעלת דין המבססת את תביעתה על עדותה היחידה. אף שבעת נפילתה היו במקום אנשים נוספים הם לא העידו - התובעת לא נטלה את פרטיהם. מהמסמך שנרשם בקופ"ח ביום התאונה ברור שסמוך לאחר הנפילה היא סיפרה ש'נפלה ברחוב בגלל בלטות לא ישרות'. אף שלא ברור מי הוסיף את המילים 'על המדרכה', אין הן משנות את תוכן הרישום המודפס - 'בלטות' הגורמות לנפילה ברחוב, נמצאות ממילא 'על המדרכה'. נותרה השאלה המטרידה, לשם מה התוספת? קשה לראות מדוע תעשה התוספת בכתב היד ע"י מי שחיבר את המסמך המקורי. ההסבר הסביר ביותר לתוספת הוא, שהיא נעשתה במאוחר, כדי לתמוך בגרסת התובעת ובעיקר, שהתוספת נעשתה בזיקה לתביעה".
כן נמתחה ביקורת על התערבותו של עורך דינה בחקירה הנגדית: "התרשמתי שהיא יודעת לספר את סיפורה. מסיבה לא ברורה, בא-כוחה 'סייע' לה כל העת. התערבויותיו החוזרות ונשנות בחקירה הנגדית תועדו בפרוטוקול, אף שלא תמיד ניתן היה להבין או לתעד את כל שאמר. תוצאת ההתערבות הייתה ברורה למדי, החקירה הנגדית שהתארכה, שובשה מאוד ומבית המשפט נמנעה ההזדמנות להתרשם מעדות התובעת המעידה בעצמה באופן שוטף וספונטאני. במקום זאת התקבלה עדות הנשענת על 'הדרכה' מתמדת, על כל המשתמע מכך. התוצאה: אף שבהחלט יתכן שהתובעת נפלה על מדרכה כלשהי, ויתכן שאף ברחוב בארי בתל אביב, לא שוכנעתי כלל שהיא אומנם נפלה דווקא במקום המדויק שעליו הצביעה, או בשל ליקוי כלשהו במדרכה עצמה".
השופט הדגיש שהפרשי גובה קטנים בין מרצפות מדרכה הם בלתי נמנעים. "אין ספק בעיני, שלא ניתן להטיל על רשות מקומית חובה לתחזק את מדרכותיה כך שלעולם לא יהיו בין מרצפות המדרכה הפרשי גובה קטנים. הדבר אינו מציאותי ואינו סביר. מדרכה של רחוב אינה דומה לרצפתה של דירה פרטית. היא בנויה באופן יותר גס ופחות מדויק והיא חשופה לפעולתם של כוחות רבים ושונים אשר אינם דווקא מעודנים. ספק רב בעיני אם ניתן לראות בבליטה הקטנה שנוצרה בין שתי מרצפות המדרכה 'מפגע' שאי הסרתו ע"י הנתבעת מהווה מעשה רשלני. לאדם סביר הנע ברשות הרבים אין ציפייה לגיטימית שהמדרכה תהיה חלקה כראי ומפולסת למשעי. מציאותם של מכשולים קטנים במדרכה - פסולת מזדמנת, או נשורת מעצים שעליה ניתן להחליק, סדקים, חריצים ובליטות קטנות שעליהן עלולים למעוד - כל אלה הם בגדר הצפוי והבלתי נמנע. לא מדובר במשטח סטרילי ולא ניתן לנוע ברחוב מתוך התעלמות אדישה מסיכוני יום יום שגרתיים. דווקא כאשר הפגמים האחרים שבמדרכה היו גלויים לעין (ונראים למרחוק), הולך רגל סביר, היה אמור להביט על מקום מדרך רגלו".