בנק ישראל בוחן מחדש את עמדתו בנוגע למבנה השליטה הרצוי בבנקים בישראל - בעקבות המשבר סביב הדחתו של יו"ר בנק הפועלים, דני דנקנר. בבנק בוחנים עתה את מה שנדחה בעבר: מעבר למבנה השליטה המבוזר המקובל בבנקאות האמריקנית, שבו מלוא מניות הבנקים נמכרות לציבור בבורסה, ושוק ההון הוא ששולט בבנק.
הבחינה תקפה בפועל רק לגבי בנק לאומי, שהוא הבנק היחיד שאין בו עדיין גרעין שליטה. עם זאת, היא צפויה להיות רלוונטית בעתיד גם לגבי הבנקים האחרים, במקרה שמניותיהם יימכרו.
ככל הנראה, בבנק ישראל בוחנים את האפשרות להפוך את בנק לאומי למקרה מבחן של בנק שכל מניותיו יוצעו למכירה בבורסה, ולראות כיצד הבנק מתנהל תחת מבנה שליטה ציבורי מבוזר. זהו שינוי מהותי בעמדת בנק ישראל, שדחה בעבר בתוקף את ההצעה לוותר על גרעיני שליטה בבנקים ובעיקר התנגד ל"עריכת ניסויים" דווקא בבנק גדול כמו לאומי. שינוי העמדה של בנק ישראל משקף את האכזבה הקשה בבנק המרכזי מהתנהלותם של כמה מגרעיני השליטה בבנקים בישראל.
האכזבה העיקרית היא כמובן מהתנהלות גרעין השליטה בבנק הפועלים, הנשלט כיום בידי שרי אריסון בלבד. לבנק ישראל הייתה ביקורת קשה על הדרך שבה התנהל בנק הפועלים בשנים האחרונות, ביקורת שהביאה לדרישה להדחתו של דנקנר. הביקורת כלפי הנהלת הבנק התמקדה גם בבעלת השליטה אריסון, שנתפשת כאחראית למינויים שהיו בהנהלת בנק הפועלים, ושבעקבות הדרישה להדיח את דנקנר יצאה למתקפה ציבורית נגד הפיקוח על הבנקים.
אחת המסקנות הנובעות מהבעיות שהתגלו במשא-ומתן בין הפיקוח על הבנקים לאריסון היא הצורך בגרעין שליטה שמוחזק בידי יותר מגורם אחד. עם זאת, גם במבנה של גרעין שליטה שמוחזק בידי כמה שותפים ייתכנו בעיות קשות. הניהול של בנק אגוד, למשל, סובל כבר שנים ארוכות מהסכסוך בין בעלי השליטה בבנק.
זאת ועוד, אחת ההנמקות החשובות ביותר לקיומו של גרעין שליטה מוגדר בבנקים - להבדיל מפיזור השליטה בידי הציבור - היא קיומה של כתובת שהפיקוח על הבנקים יכול לדון עמה ולפנות אליה בשעת משבר בבקשה להזרים הון לחיזוק הבנק. ההנמקה הזאת, ככל הנראה, גרמה גם היא אכזבה מרה לבנק ישראל - לאחר שפניות שנעשו לכמה מבעלי הבנקים לחזק את הון הבנק שבו הם מחזיקים נענו בשלילה.
