בבדיקת הדיווח בעיתונות נמצא כי בשנים שנבדקו (2002-2007) חלה עלייה של מאות אחוזים במספר אירועי השחיתות שהעיתונות העברית דיווחה עליהם לגבי ישובים שרוב תושביהם יהודים עלייה זו חדה בעיתונות הארצית יותר מאשר בעיתונות המקומית. מאחר שהעיתונות הישראלית ממעטת להתייחס לנעשה בתחום השחיתות בישובים ערבים לא ניתן לדווח עליהם.
העלייה החדה יותר חלה בדיווח על שחיתות בישובים מרכזיים לעומת אלה שבאזורי הפריפריה, ומרכז הכובד של הדיווח העיתונאי עבר מתחום יחסי העבודה לתחום השירותים המוניציפאליים.
בבדיקת המאגרים המשפטיים (פסקי דין) נמצא כי חלה עליה חדה במספר פסקי הדין בהן מעורבות רשויות מקומיות בכלל, ובכאלה העוסקים בשחיתות בפרט, בעיקר בתחום של יחסי עבודה ותכנון ובניה. עם זאת, מספר ההרשעות בפלילים לא השתנה, למרות העליה במספר המקרים שהובאו לבתי המשפט.
בבדיקת המאגר הממוחשב של פניות הציבור במשרד מבקר המדינה נמצא "ייצוג-יתר" של רשויות מקומיות מאזורי הפריפריה. כלומר: אחוז הפניות שהגיעו מאזורי פריפריה עולה על אחוז האוכלוסיה שחיה באזורים אלה. יש לציין כי אחוז גדול של הפניות מתייחס לשירותים המוניציפאליים (40%).
בבדיקת תפיסות הציבור ועמדותיו שנעשה באמצעות הסקר המצוין לעיל עולה כי כאשר נשאלו אילו נושאים צריכים לעמוד בראש סדר היום של החברה הישראלית ציינו המשיבים במקום הראשון "ניקוי המערכת השלטונית משחיתות" יותר מכל נושא אחר.
בתשובות להערכת שכיחות השחיתות בגופים שונים בולטים הכנסת, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות כמקומות שבהם היא הכי נפוצה. צה"ל, מבקר המדינה, ובית המשפט העליון נחשבים לגופים שבהם השחיתות נחשבת לפחות נפוצה.
כשנשאלו הנבדקים האם, לדעתם, המאמצים למלחמה שחיתות מוגזמים ומזיקים למדינה, או שהם חיוניים להצלת המדינה משחיתות, ענו 70% שהמאמצים חיוניים, ורק 26% ראו אותם כמוגזמים וכמזיקים.