ערן דודאי ושרונה מזרחי תבעו את חברת מ.מ.מ. ירושלים בדיקות רכב ורישוי בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 10,783 שקל, לאחר שלטענתם התרשלה בבדיקת רכב. מכתב התביעה עלה שהנתבעת בדקה לבקשתם רכב מסוג פיאט פונטו, ולאחר שקבעה שאין פגיעה בשלדה, רכשו אותו. כעבור חודש החליטו למכור את הרכב, לא לפני שבדקו אותו במכון אחר שגילה פגיעה בקורה (שלדה) הרוחבית. לטענתם, הנתבעת התרשלה כשלא "עלתה" על הפגם המהותי בשלדה ועליה לפצותם בגין נזק ממוני.
סכום התביעה כלל את ההפרש שבין עלות הרכב (19,000 שקל) לבין הצעת המחיר הגבוהה שקיבלו (13,000 שקל), קרי: 6,000 שקל, והיתרה - פיצוי עבור תיקונים, הוצאות הבדיקות, אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש. התובעים צירפו חוות דעת שמאי בה צוין שברכב קיימת פגיעה ניכרת בקורת הרוחב, שהינה חלק מהשילדה, ומדובר בפרט מהותי שהיה על הנתבעת לציין בממצאי הבדיקה. השמאי העריך את שווי הרכב לאחר ירידת הערך (בגובה 35%) בסך 13,325 שקל ואת הנזק שנגרם לתובעים בסך של 7,175 שקל.
הנתבעת השיבה שאם ישנה פגיעה בקורה הרוחבית של הרכב, היא נוצרה לאחר הבדיקה הראשונה, ובין שתי הבדיקות עבר הרכב 1,752 ק"מ, "יש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין תקינות הרכב בבדיקה הראשונה לממצאי הבדיקה השנייה". לדבריה, מדוח תביעות הביטוח שצירפו התובעים עלה שהרכב עבר תאונה בתקופה שבין שתי הבדיקות, והדבר מעיד שהנזק לקורה הרוחבית לא היה בזמן הבדיקה הראשונה ונגרם כתוצאה מהתאונה. "הקורה הרוחבית איננה חלק משילדת הרכב ואיננה בגדר נזק מהותי כפי שמתייחסים התובעים". הנתבעת הוסיפה שאין לקבל את חוות דעת השמאי שנערכה כשלושה חודשים וחצי לאחר הבדיקה הראשונה ולאחר שהרכב עבר מעל 5,000 ק"מ, והיא אינה משקפת נכונה את מצב הרכב.
בדיון בפני השופטת אנה שניידר, הוסכם שימונה מומחה והלה קבע בחוות דעתו שקורת הרוחב איננה חלק אינטגרלי מהשלדה, ואינה מורכבת עם השלדה בתהליך ייצור הרכב אלא מחוברת אליה באמצעים חיצוניים; פגיעה בקורת הרוחב אינה פוגעת בתפקוד הרכב ואינה מהווה סיכון בטיחותי; לא ניתן לדעת ו/או להעריך את מועד הפגיעה בקורת הרוחב; ירידת הערך שקבע השמאי מטעם התובעים מופרזת ולא הגיונית ונאמדת לכל היותר ב-2%.
השופטת שניידר, קיבלה את קביעותיו של המומחה ודחתה את התביעה. "אשר למועד קרות הנזק, שזהו למעשה לבה של התביעה, הרי שאף לאחר חוות הדעת לא ניתנה תשובה האם היה כבר הנזק בעת הבדיקה הראשונה אם לאו... הואיל ועל התובעים מוטל הנטל להוכיח את תביעתם, הרי שעליהם לשכנע את בית המשפט כי לא הייתה כל פגיעה ברכב בתקופה שבין הבדיקה הראשונה לבין הבדיקה השנייה ושהפגיעה כבר הייתה קיימת בעת הבדיקה הראשונה. הואיל והתובעים לא עמדו בנטל זה - דין התביעה להידחות". בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, השופטת שניידר לא קבעה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.