הכל שמעו עליה, אולם רבים מכירים אותה בכינוי "א' מבית הנשיא", שבעניינה התפוצצה פרשת הנשיא השמיני משה קצב. כדור השלג התחיל להתגלגל בפגישה שקיים קצב עם היועץ המשפטי לממשלה (8.7.08) ובה התלונן על ניסיון סחיטה כלפיו מצד עובדת לשעבר במשרדו, על-רקע איום בהגשת תלונה על הטרדה מינית. עד מהרה הפך הנשיא ממאשים לנאשם, במשטרה התקבלו תלונות רבות, ובעיתונים פורסמו עדויות של מספר נשים שעבדו עימו לאורך השנים ותיארו הטרדות מיניות ועבירות מין אחרות מצדו, אשר הגיעו לכדי הגשת כתב אישום חמור נגד קצב הכולל עבירות של אינוס.
בסופו של דבר, א' מבית הנשיא לא נכללה בכתב האישום. היועץ המשפטי טען, כי "היו אינדיקציות רבות שיחסיה עם קצב חרגו באופן ברור מיחסי עבודה". את האמת שלה הציגה א' במסיבת עיתונאים שערכה (27.6.07) ובמהלכה גוללה בפרוטרוט את גרסתה על אופיו ומעשיו של הנשיא השמיני, אשר לדבריה הינו "סוטה" ו"עבריין מין סדרתי".
נפגשתי איתה בשעת אחר-הצהריים בבית קפה פינתי בגן העיר בתל אביב לפני מספר שבועות. זו הייתה הפגישה השנייה שלנו בשנה האחרונה. בפעם הקודמת פגשתי אותה בבית קפה בת'ורנהיל, זמן לא רב לאחר שהגיעה לחופשה אצל בני משפחתה שנמשכה בסופו של דבר כשמונה חודשים. שוחחתי עימה למעלה משעתיים על קורותיה היום ובעבר. לא היה זה ראיון שגרתי, אלא מעין שיחה אישית בה חשפה את צפונות ליבה באשר לניסיון הקשה שהיה מנת חלקה בבית הנשיא ולהתמודדות איתו. חלק מהדברים יישארו חתומים.
מה מעשייך כיום? "חזרתי לישראל ב-20 במאי ומאז שכרתי דירה במרכז הארץ, ואני נהנית כל כך מהחזרה לשגרה. אני ירושלמית במקור, אך כיום אני מעדיפה את המרכז. קשה לראות את ירושלים במצבה הנוכחי. שיעור התושבים שבמעגל המצוקה הולך וגדל, לכלוך ברחובות ואין הרבה פעילות חברתית ותרבותית. בעבר ירושלים הייתה עיר שוקקת חיים, אך האוכלוסיה השתנתה. כרגע אני זורמת עם מה שנקרה בדרכי, וחשה צורך להתחבר לדינמיות ולאנרגיה של המרכז, לחברים ובעיקר לבילויים".
היכן תהיי בעוד חמש שנים? "מילאתי בחיי תפקידים רבים. הייתי מנהלת לשכת נשיא המדינה בגיל 28. עסקתי בנדל"ן, הייתי סופרויזר בענף תיירותי, שימשתי כדילרית בסחר של יהלומים בבורסה בניו-יורק. אני מאמינה שאני יכולה לעשות הכול. יש לי יכולת ביטוי טובה בכתב ובעל-פה ויחסי אנושים מעולים. הייתה תקופה שחשבתי ללמוד משפטים ואיני שוללת את האפשרות שאממש זאת בעתיד. בעבר חלמתי להיות דיפלומטית כפועל יוצא מהתפקיד אותו ביצעתי בלשכת נשיא המדינה ולהירשם כמקובל לקורס צוערים של משרד החוץ. היסטוריה ויחסים בינלאומיים מעניינים אותי במיוחד. בעוד חמש שנים אני רואה את עצמי עם משפחה ומנהלת עסק".
האם מזהים אותך ברחוב? "לא, לא מזהים אותי. רק מי שעוסק בתקשורת ובפרט אלה שעסקו בפרשה מכירים אותי היטב. התקופה הראשונה הייתה קשה מאוד. צלמי פפראצי ארבו לי בכל פינה. חיכו שאצא מהבית כדי לתפוס תמונה שלי. עיתונים ואתרים באינטרנט דיווחו בטורי הרכילות על כל צעד ושעל - עם מי נפגשתי, מה אכלתי ועוד. לאחר זמן הכל התפוגג ושבתי לאלמוניות".
האם הפרשה הפריעה לך בקשר עם גברים? "לא הייתה לכך כל השפעה, ובוודאי לא שלילית ההפך הוא הנכון. בעת שהפרשה הייתה בכותרות היה לי חבר ולו זה לא הפריע להיות בעין הסערה. הכרתי מאז חברים חדשים ולא נתקלתי בגבר אשר הפרשה הייתה מבחינתו שיקול אם להמשיך בקשר אם לאו. דווקא יש כאלה שנמשכים לסיפור מתוך רצון להיות מפורסמים".
מה עשתה לך החשיפה? "החשיפה עומדת בסתירה לאופי שלי. אני אדם פרטי ואוהבת להיות מאחורי הקלעים. נפגעתי מהפרסומים, כיוון שאינני אדם מוחצן, והחשיפה ממני והלאה. ההאשמות שהטיחו בי יחצ"ני קצב פגעו בי עד עמקי נשמתי. פשטו מעלי את העור, הרגשתי שפגעו בי כאישה וכבן אדם. אני יודעת שמדובר בשקרים ואין להם הוכחות, אלא שהם מונעים על-ידי כוונת זדון להרע ולהזיק. הייתי חזקה, ומאז עוד התחזקתי. אמנון שומרון, יועץ התקשורת של קצב רמז שאני 'זונה' בשידור חי, ונגדו הגשתי קובלנה פלילית באמצעות עו"ד אלדד יניב. שומרון הכחיש את הפרסום שהתכוון אלי והציע התנצלות בכל אמצעי התקשורת, אך הוא מסרב לשלם את הפיצוי בסך 50,000 ש"ח, ואת רובו אני אייעד כתרומה למרכזי סיוע לקורבנות עבירות מין".
מהן התכונות הדומיננטיות אצלך? "אסרטיביות, שאיפה למצוינות, יושר וכמו-כן אני בחורה רגישה ותמימה הנוטה לסמוך על אנשים. לא איבדתי את אמוני במין הגברי בעקבות הניסיון הקשה שעברתי. אינני נוטרת טינה, ואני גם לא מבזבזת את הזמן על עיסוק בעבר. במכשיר השלט של החיים שלי הכפתור 'נקסט' (הבא) עובד הרבה. אני מאמינה באמירה: 'מי שחי בעבר מת בהווה'. כמו עוף החול אני יכולה להיפגע אך יודעת להתאושש. העבודה בלשכת הנשיא פיתחה אצלי תוכנה של 'קוּליות' לאור העובדה שהייתי צריכה לעמוד בקשר עם אישים בכירים ביותר ומנהיגים בישראל ובעולם. גדלתי בבית מסורתי שהפך עם השנים לבית דתי אדוק. למדתי בבית ספר ממלכתי דתי עד כיתה ח' ואחר כך בתיכון חילוני. בסיס החינוך שלי היה על ערכי היהדות, וגם כיום אני מקפידה להתפלל בבוקר, אני קוראת תהלים ומקפידה על כשרות. במעטפת אני חילונית אך בפנימיות מסורתית. אני מאמינה שמישהו למעלה שומר עלי ולא ייתן לי להתרסק כשדברים מסוימים מתרחשים לנגד עיני אני משוכנעת בכך עוד יותר".
מי אביר חלומותייך? "אני בת 33 ועדיין מרגישה נערה. למילה חתונה אין משמעות בעיניי, משום שהטקס פחות חשוב בעיניי לעומת הזוגיות שאותה אני רוצה לבסס על אמון הדדי, על יושר, על כנות, על אהבה ועל אושר. אני עדיין לא מרגישה בשלה להיות אימא. זה יקרה כשאמצא את האדם המתאים שצריך להיות יציב ומאוזן, חזק, מפרגן, רגיש ורגוע וגם שיודע לבטא את רגשותיו. בכל מקרה לא חושבת שאביא ילדים ללא חתונה. אני רוצה בית השומר על ערכי היהדות, בית שבו ילדיי יבדילו בין קודש לחול ויטמיעו את המשמעות להיות יהודי כחינוך. האידיאל הוא שני ילדים שאוכל להשקיע בהם את המיטב בחינוך, ואין זה משנה מבחינתי אם יהיו בנים או בנות".
האם את שלמה עם תהליך מיצוי הדין עם קצב? "שלוש השנים האחרונות לא היו קלות, אך אני שמחה שהוא מובא לדין. עם זאת, ההליך לא היה תקין. אזרח רגיל שהיה מואשם בעבירות שביצע קצב היה יושב במעצר עד לתום ההליכים והמשפט. לא נהגו בקצב על-פי 'מבחן בוזגלו'. אני רוצה לראות אותו יושב בכלא ומשלם את עונשו על מעשיו לחברה. עורכי הדין שלו ויועצי התקשורת שלו הם שכירי לשון שרואים את הדולרים מקפצים בעיניים, ושאין להם בעיה אישית או מוסרית לייצג פושעים. נפגעתי מהם, שכן נפרצו כל הגבולות שאמורים לשמור על מרחק ממתלוננות שהן קורבנות עבירות מין. היועץ המשפטי מני מזוז שגה, שכן בהיותו ראש מערכת התביעה היה עליו לדרוש מיצוי דין מלא ועל כן יש בי אכזבה שלא צירפו אותי לכתב האישום".
מדוע בחרת להציג את גרסתך במסיבת עיתונאים חושפנית? "ההחלטה על מסיבת העיתונאים התקבלה בעצה אחת עם יועץ התקשורת ועורכי הדין שלי. הצד השני פרק כל עול וחצה את כל הגבולות, לכן ראיתי לעצמי חובה להבהיר במי מדובר ולהמחיש להם את הדברים בפרטים. לא הייתה לי כל ברירה. הייתי צריכה לזעזע באמצעות העובדות. חשוב לי להדגיש, כי האנשים שליוו אותי, כמו יועץ התקשורת ניסים דואק ועו"ד אלדד יניב עשו עבודה מצוינת וסייעו לי רבות".
כמי שחשה קורבן לעבירות מין כיצד אתה חיה עם הזיכרון? "משהו נכבה בי. אני נמצאת כל הזמן בחיפושים עצמיים כדי להבין למה זה קרה לי, למה נגזר עלי לעבור את שעברתי והאם אהיה מסוגלת אי פעם להיות מאושרת. תחושות אלה מלוות וילוו אותי בכל ימי חיי. מדובר התמודדות רגשית ונפשית קשה. התמיכה של הורי ומשפחתי היקרה הייתה ועודנה חשובה מאוד. גם הם נפגעו מהפרסומים. אימי מופנמת ואינה מספרת מה שהיא מרגישה, אך אני חשה שקשה להם לראות שהבת שלהם נפגעה".
כיצד את מסכמת את החוויה הקנדית שלך? "טורונטו שונה מאוד מניו-יורק בה חייתי מספר שנים, ואליה אני רגילה ואוהבת מאוד. טורונטו קרה יותר, משעממת וחסרת חיות. גם האנשים קרים יותר. כשהייתי מדברת בטלפון בקניון היו מסתכלים עליי כאילו מדובר במשהו חריג. פגשתי ישראלים בטורונטו, חלקם טובים וישרים וחלקם הזויים. בניגוד לפרסומים וכפי שהבהרתי כבר בעבר, לא ירדתי מישראל ולא התכוונתי לעשות כן. הגעתי לחופשה אצל קרובי משפחתי וניצלתי את הזמן לטייל ולהכיר את טורונטו ואונטריו. נהניתי מהטבע, אך בבסיסי אני עירונית ויכולה לגור על אי תנועה. אני לא שוללת את האפשרות שאחיה בעתיד בחו"ל לתקופות מסוימות, אך אינני מהרהרת בירידה. אני חשה מאוד נאמנה לאזרחות הישראלית שלי ולמדינה".