שר האוצר לשעבר, סילבן שלום, אמר כי השאלה שצריכה להישאל מי הוא החזק במשרד האוצר - השר עצמו או הפקידים. לדבריו, אם הפקידים הם אלה שמנהלים את המשרד, זה דבר בלתי חיובי ולכן, צריך לעשות אבחנה ברורה בין השניים. "אין ספק שפקידי האוצר הם אנשים מצוינים. הראייה של פקידי האוצר רחבה יותר מזו של הפקידים במשרדים האחרים, אבל הראייה של השר רחבה יותר אף משלהם. על כן ברור שמי שצריך לנהל את המשרד הוא השר, כמו שהממשלה היא זו שצריכה לנהל את המדינה, ולא הפקידות", אמר שלום.
שלום הזכיר את דוגמת הרכבת והתנגדות פקידי האוצר, כדוגמה לטענתו. "בזמנו פקידות האוצר התנגדה לרכבת. כמה הסבירו לנו שהרכבת זה דבר שלא עובד במדינת ישראל? היום מישהו יכול לדמיין מה היה קורה בלי הרכבת? אז נכון שבשנים האחרונות יש חשיבה אחרת באוצר לכיוון תשתיות, אבל פעם זה לא היה ככה. אלמלא אריאל שרון לא הייתה היום רכבת".
שר האוצר לשעבר, אברהם (בייגה) שוחט, אמר כי נעשו שתי פעולות על-ידי ראש-הממשלה נתניהו שבעיניו פגעו במשרד וביכולתו לתפקד. האחת היא הכרזתו של ראש הממשלה כי הוא יהיה שר-על כלכלי אסטרטגי, שנעשתה לדברי שוחט "מטעמי פאניקה". לדבריו, הכרזה זו מיותרת לחלוטין ומפריעה לעבודתו של שר האוצר.
שר האוצר האחרון בתפקיד לפני שטייניץ, רוני בר-און, אמר כי "הסחיבה של המינוי של שטייניץ לתוך שלוש בלילה והדיון שהוא מינוי באוויר - שר במשרד האוצר או שר האוצר, כשראש הממשלה שר-על לענייני כלכלה - זו התנהלות שאני לא יכול לכנות אלא כמחפירה במערכת יחסים בהיווצרות, ובין ראש ממשלה לשר האוצר שלו. אריק שרון, למשל, מעולם לא פגע במתכוון ביכולת ההנהגה של נתניהו במשרד האוצר, וחבל שהדברים הללו לא נשמרו".
הוא התייחס גם לסכסוכים המתוקשרים שנוצרו במהלך כהונתו בינו לבין ראש-הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. הוא אמר כי הוא מודה שעם כניסתו לתפקיד הרגיש כי משרד ראש הממשלה "חי" בתוך האוצר במידה הרבה יותר דומיננטית ממה שיכול היה לקבל. לדבריו, התופעה הובילה לכל מיני התנגשויות, שחלקן גם גלשו החוצה. "עם זאת אני יודע את תחושותי, ולרגע לא חשתי כאילו ראש הממשלה מכרסם ביכולות שלי ובמעמד שלי, ואני מאמין שגם הוא - חרף העובדה שהיו שם קטטות לא פשוטות - לא חש שאנחנו עובדים נגדו", אמר בר-און.
