מדענים מדווחים כי חורפים מתונים יותר עוזרים לכבשים קטנות יותר לשרוד, מה שמסתכם ב"ירידה פרדוקסלית בגודלן".
על-פי התאוריה האבולוציונית הקלאסית, כבשים הגדלות פרא, מתחזקות וגדלות בהדרגה, במידה שהן שורדות ומגיעות לגיל הבגרות והפוריות.
צוות המדענים, שפרסם את ממצאי המחקר שערך בעיתון "Science", הראה כי קיימת "השפעה הדדית עדינה" בין האבולוציה לסביבה.
בשנת 1985 המדענים החלו תחילה לחקור כבשים מסוג Soay שחיו באי הירטה. מאז, הכבשים ירדו בגודלן ב-5% - רגליהן הפכו קטנות יותר ומשקל גופן גם הוא קטן. על תופעה מוזרה זו דווח לראשונה בשנת 2007, אך הסיבה נותרה לא לגמרי ברורה.
מעבדה טבעית עורכי המחקר, מאימפריאל קולג' לונדון, ציינו כי האי סיפק הזדמנות אידיאלית לברר מה הם המשתנים הגורמים לשינוי הפיסי של הכבשים, מאחר שהוא שימש כ"מעבדה טבעית" - רק הכבשים והצמחייה חיו במקום.
החוקרים השתמשו במידע מפורט על הכבשים שנאסף לאורך יותר משני עשורים, והשתמשו בנוסחה שנקראת "Price equation", שפותחה על-ידי התאורטיקן ג'ורג' פרייס כדי לנבא כיצד תכונה פיסית, כמו גודל הגוף, משתנה מדור לדור.
בעזרת כל המידע שהיה ברשותם, הצוות הצליח "לסדר מחדש את המשוואה" ולהשתמש בה כדי לגלות אלו מהמשתנים גרמו יותר מאחרים לשינוי בגודלן של הכבשים.
הם גילו כי לסביבה המקומית הייתה ההשפעה הגדולה ביותר על בעלי החיים בהשוואה ללחץ האבולוציוני. בעבר, רק הכבשים הגדולים והבריאים שהעלו במשקל בקיץ הראשון להולדתם שרדו את החורפים הקשים באי.
אך בגלל שינוי האקלים, העשב זמין כעת חודשים רבים יותר בשנה, והתנאים הנדרשים להישרדות אינם כה קשים - גם לכבשים הגדלות לאט יותר יש סיכוי לשרוד, והמשמעות שהיא שכבשים קטנים יותר הופכים תופעה שכיחה יותר ויותר באוכלוסיה.
צוות החוקרים גילה גם כי כבשים צעירות יותר נטו להמליט טלאים קטנים יותר - תופעה אותה כינו "השפעת האם הקטנה". השפעה זו, בשילוב עם שינויים סביבתיים הייתה הרבה יותר גדולה ממה שציפו החוקרים כבחירה הטבעית.
הצעד הבא יהיה להשתמש בשינוים שהתרחשו בעבר כדי ליצור מודל נבואי, אך עדיין מוקדם לומר אם בעוד 100 שנה, נוכל לצאת לאחו ולראות כבשים בגודל של עכבר קטן.