אליהו עמיר תבע את מגדל חברה לביטוח בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שמכשיר השמיעה שלו נעלם וחברת הביטוח סירבה לפצותו. מכתב התביעה עלה שעמיר ביטח את דירתו אצל הנתבעת והפוליסה כללה הרחבה לביטוח מכשיר שמיעה, בביטוח מסוג "כל הסיכונים לרכוש נייד". בתאריך 28.2.2008 איבד את מכשיר השמיעה, וכשביקש החזר בסכום הביטוח נתקל בסירוב. לדבריו, האירוע התרחש לאחר שהכניס את מכשיר השמיעה לתיק שהניח על שולחן בכניסה לבריכה שבה עובד, וכשחזר לא מצא את התיק.
חברת הביטוח טענה שהמקרה אינו מכוסה בפוליסה ובפרק ד' העוסק ב"הרחבת ביטוח כל הסיכונים לרכוש נייד" הגדיר סעיף 26 מהו "מקרה הביטוח". לדבריה, מקרה הביטוח הוא "אובדן או נזק פיזי תאונתי, מקרי ובלתי צפוי שנגרמו לרכוש המבוטח בתקופת הביטוח למעט אובדן או נזק כתוצאה מהגורמים הבאים ...". על גורמים אלו נמנה בין השאר בסעיף קטן ז' "נזק שנגרם בגנבת פריט מחוץ לדירה בעת שהמבוטח או בן משפחתו אינם מלווים את הפריט ...". חברת הביטוח ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה.
השופטת תמר בר-אשר צבן הסכימה עם חברת הביטוח ודחתה את התביעה ללא צו להוצאות. לדבריה, עמיר הציג גרסאות סותרות בעדותו בבית המשפט ובדברים שאמר לחוקר חברת הביטוח. "בבית המשפט הוסיף שאת התיק הניח על שולחן הקבלה שבכניסה למשרד וכי השער הסמוך למקום היה סגור, אך לא נעול. לדבריו, נכנס לחדר המכונות המצוי במרחק של כ-12 עד 14 מ' מהמקום שבו הניח את התיק וכי המקום נראה מחדר המכונות שאליו ניגש. כעבור שלוש-ארבע דקות חזר והתיק לא נמצא. גרסה זו אינה מתיישבת עם הדברים שמסר לחוקר מטעם חברת הביטוח, שמהם עלה כי המרחק האווירי בין חדר המכונות לבין משרד הקבלה הוא כ-50 מ' אך בפועל מדובר בהליכה מסביב לבריכה למרחק של כ-100 מ', וכי אין שדה ראייה פתוח מחדר המכונות לבין השולחן שבו הושאר התיק. הבדל נוסף בין גרסת התובע בבית המשפט לבין דברים שאמר לחוקר נמצא בעניין האנשים שהיו באותה עת במקום. בבית המשפט אמר התובע כי לא היו אנשים בבריכה באותה עת, למעט עובד אחד, ואילו לחוקר אמר שהיו מעט אנשים בבריכה וכי לא היה איש במשרד". השופטת קבעה שמאחר ועמיר השאיר את התיק עם מכשיר השמיעה ללא השגחה במקום שאינו נעול, ובדרך שבה יכול היה להילקח כפי שאירע בפועל, המקרה אינו מכוסה בפוליסה ובדין חברת הביטוח לא פיצתה אותו.
