הפרקליטות: פינוי מיגרון רק בעוד שנה

השופטת ביניש ניהלה ויכוח עם בא-כוח מזכיר הישוב מיגרון עו"ד מירון על מהות הסוגיה העומדת לדיון בפני בג"צ. היא ציינה כי "אין טענות קנייניות נגד מיגרון", וכי למעשה הדיון הוא על העדר היתר של המדינה "המדינה טענה כי אין היתר , צריך היתר של המדינה, צריך עסקה. צריך לקבל אישור להקמת הישוב". כמו-כן ציינה כי המדינה טוענת ששרים ועובדי מדינה אינם יכולים לפעול בניגוד לנוהלים. מנגד עו"ד מירון טען כי המדינה טענה בתחילה שאין אפשרות להכשיר את הישוב מאחר שזו קרקע פרטית, אך מסתירה את התיעוד על המשך ההליכים בבית משפט וכן את העובדה כי "שר הביטחון נתן סוג של אישור למיגרון". ביניש העירה כי זוהי "אמירה מאד מעורפלת", ומירון הגיב: "סליחה, זה נאמר על-ידי סגן שר הביטחון בתגובה הראשונית". הוא ציין כי המתיישבים הציגו 15 מסמכים המעידים לטענתם כי מדינת ישראל היא המממנת אלפי מבנים "שכונות שלמות". צריך לטענתו לבדוק אם מדובר בפעולה לא חוקית "הרי שר הביטחון הוא זה שאחראי על מבנים ביהודה ושומרון ומדינת ישראל סללה כבישיים לשם. בשביל מה שיסללו להם את הכבישים שם... אולי המדינה עשתה שלא כחוק אבל לפני שמפנים אנשים צריך לבוא ולבדוק את זה".

יתרה מכך, המדינה לטענתו עודדה את המתיישבים ואמרה להם כי "היא יכולה להעמיד את הקרקע לרשותם. הסתבר שהקרקע בבעלות בעלים פרטיים. המתיישבים ניסו לאתר את בעלי הקרקע, ומצאו ובעל הקרקע מכר להם את הקרקע". ביניש אמרה בתגובה כי להעלאת ישובים יש כללים, נהלים של ממשלות "גם באלון מורה כאשר הייתה קרקע פרטית אמרו שאפשר לשבת, המדינה אמרה שאי-אפשר לשבת". על כך השיב עו"ד מירון כי זוהי הסיבה שהמתיישבים ניסו לרכוש את הקרקע "הצגת המדינה וגם של העותרים מתעלמת לחלוטין מהמצב המשפטי עובדתי. מדינת ישראל היא זו שמימנה חלק גדול מהפעילות". מירון התייחס גם לשאלת ג'ובראן האם הייתה החלטת ממשלה, והשיב כי "גם בחבל עזה היו ארבעה חמישה ישובים שהוקמו על דעת המדינה ולא קיבלו אישורים פורמליים...אני מייצג פה אנשים שנראו אחראים על הביטחון של מדינת ישראל והמדינה באה ואמרה להם להתיישב". מירון טען עוד כי למעשה מדובר בעתירה פוליטית של יש להתבונן על התנהלות המדינה כלפי ההתיישבות בדואים על קרקעות לא שלהם "לא יכול שיתייחסו אחרת ליהודים לעומת בדואים. טענו כי מדובר בחוסר נקיון כפיים וזו עילת סף שבית המשפט יכול לדון בה גם בעתירה. במקרה זה ברור ששלום עכשיו הם הרוח החיה מאחורי העתירה. ... ברור שהתיק הזה הוא חלק ממלחמה פוליטית שחלק ממנו מתנהל על חשבון הגב המשפטי". הוא ציין כי קיים חשש שהמדינה תבקש לפנות את תושבי מיגרון ללא הסדר לפיכך יש לזכור כי מדובר באנשים פרטיים עם זכויות פרט".

דין ודברים בין המדינה לבין נשיאת בית המשפט העליון נסב על סוגיית השימוע. בא-כוח המדינה טען כי האלטרנטיבה להסכם על פינוי מרצון הוא פינוי בכוח והדבר כרוך בשימועים לכ-45 משפחות. השופטת דורית ביניש תהתה על הדברים לאחר שעמדת המדינה הייתה כי יש לדחות טענות לזכות השימוע. הלמן אמר כי בכל מסלול, אם על-ידי צו תיחום ואם על-ידי החלטה על בסיס "הלכת גרוסמן" חלה חובת שימוע. הליך באמצעות צוי תיחום הכולל את זכות השימוע, ייקח מספר חודשים עד שנה, טען הלמן. "מערכת הביטחון מבקשת מבית המשפט לאפשר לה לפנות עוד מאחזים. מסתבר שבעוד שנה הם ישבו, נצטרך להפעיל צוי תיחום, אז הדרג המדיני הוא חשוב ביותר בכל אופן בטיפול המאחזים הבלתי חוקיים. בוודאי שלא ניתן לעשות את זה במקביל - זה בטוב או ברע. שר הביטחון מבקש שייתנו לו לעשות זאת בדרך הכי יעילה לפתור את בעיית המאחזים הבלתי חוקיים".

בא-כוח מזכיר הישוב מיגרון, עו"ד יצחק מירון, טען כי לנוכח טענות המתיישבים כי הם בעל הקרקע, "הקו העקבי" של בית המשפט העליון הוא כי אינו דן בנושא זכות הקניין. השופטת מרים נאור ציינה כי בידיה חומר שהוגש לבית משפט השלום אך הוא נעדר תצהירים וחוזים. מירון השיב כי לתגובה לעתירה צורפו מסמכים הקשורים לבעלות על הקרקע כולל תצהיר "של מי שהוא טוען שהוא פועל עבור החברה שרכשה". השופט ג'ובראן ציין שאל אם יש רישום "מי היורשים?" ועו"ד מירון הוסיף כי יש תצהיר ויפויי כוח מארה"ב המתייחס לגבי "המיקום של הקרקע". בא-כוח שלום עכשיו, עו"ד ספרד טען כי "רוב הטענות הן על רכישה, רכישה כפויה כך שמדובר בנכסי נפקדים שהיה צריך לתת להם את הקרקע". השופט ג'ובראן הצביע על ניסוח מעורפל בנוגע ליורשי הנכס ועו"ד מירון הבהיר כי הניסוח נועד להגן על המעורבים ברכישת הקרקע החוששים לחייהם.

השופט סלים ג'ובראן ציין כי ב"מגרון אומרים שלא היו צד להסכמה זו". עו"ד הלמן הודה כי לא נחתם הסכם עם המתיישבים עצמם וכי המתיישבים העלו טענות לבעלות על הקרקע בעוד שעמדת המדינה היא כי מדובר בקרקעות פרטיים פלשתינים מוסדרים. יחד עם זאת, גם אם יוכח שהמתיישבים אכן קנו את הקרקע, "בשטחים אי-אפשר לקנות קרקע ללא היתר עסקה [היתר הניתן על-ידי שר הביטחון, ר.א.] ...גם אם לאדם הייתה קרקע פרטית צריך אישור להקמת בתים". השופט סלים ג'ובראן ביקש לדעת האם שר הביטחון אישר את תוכנית בניית 50 יחידות הדיור באדם, יעד העתקת הבתים ממיגרון, ונציג המדינה השיב בחיוב. ג'ובראן שאל האם לאור העובדה כי המבנים הם של המועצה, "לא יותר אפקטיבי שהמדינה תבקש שהם, אנשי מיגרון, יחתמו בעצמם"? נציג המדינה השיב כי אנשי מיגרון לא יחתמו על פינויים, והשופט הוסיף, "אז לא עשיתם הסכם". הלמן הודה כי מדובר למעשה בהערכה כי המתיישבים יתפנו.

בא כוח העותרת-שלום עכשיו, עו"ד מיכאל ספרד טען כי מתווה מיגרון אם יוכשר, מהווה אחת התוכניות "החמורות ביותר" ו"עדיף להשאיר את הישוב מאשר לעשות את מה שמבקשים כאן בבית המשפט העליון". מדובר במקרה מבחן "כולם מסתכלים על מה יקרה למיגרון" הוא טען עוד כי אין סיכוי להסכם וכי "מעבר לקו הבינוי של אדם לא ייבנה דבר - אין שום סיכוי שהדבר יקרה וגם אם זה יקרה לא צריך להסכים לכך". ספרד ביקש מבית המשפט לקבוע כי התוכנית "בלתי סבירה באופון קיצוני" שכן אישורה מפתח פתח גם לתוכנית המתאר באדם המדברת על "200 יחידות דיור". הוא הוסיף כי אין להכנס להסכם ללא החתמת התושבים כי הם אכן יתפנו ללא התנגדות. "לא מדובר באנשים תמימים", הם פונו כבר וחזרו ואף "רימו את הרשויות". עוד טען כי הסכסוך הוא על קרקעות מעובדות שלבעליהן הפלשתינים אין גישה. הוא חשף עוד כי המשטרה מנהלת חקירה בחשד כי המתיישבים הגישו מסמכים מזוייפים במסגרת טענות על בעלות. לטעתו בעל הקרקע ש"נפטר בשנת 69 בגדה המערבית" טען כי מעולם לא חתם על המסמך הזה". ספרד טען כי לא רצה לחשוף את דבר החקירה כדי לא לפגוע בה. הוא הדגיש כי התנגדותו להסכם מתווה מגרון נובעת בין היתר מהחשש כי הסכם זה ישליך על כל שאר המאחזים "מדובר בתוכנית להכשרה של פגיעה בזכויות יסוד לתקופה ארוכה".