למרות השיפור הניכר ברמת החינוך לאורך שלושת העשורים האחרונים, עדיין יותר מ-50% מהבנות ביישובים הבדואים הלא-מוכרים בנגב אינן מצליחות לסיים את בית הספר התיכון, בעיקר בגלל היעדר תשתיות בסיסיות ביישובים אלה כמו כבישי גישה, תחבורה ציבורית, בתי ספר תיכוניים, חשמל ושירותי בריאות.
הנתונים הללו עולים (יום ג', 7.7.09) ממחקר חדש שערכו ד"ר סלימאן אבו-בדר מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון, המשמש כמנהל המרכז לחקר החברה הבדואית והתפתחותה באוניברסיטה, וכן עמיתו למחלקה, ד"ר דניאל גוטליב, המשמש כסמנכ"ל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי.
החוקרים מדגישים כי מצב התשתיות הירוד תורם להיעדר מקומות תעסוקה ביישובים ערביים ובפרט בדואיים, ולא רק ביישובים הבלתי-מוכרים. שיעור ההשתתפות של נשים ביישובים מוכרים אינו גבוה מזה שביישובים הלא-מוכרים ועומד על כ-7% בלבד, ועיקר התעסוקה של נשים אלה הוא בסקטור ההוראה ומעט מהן עובדות בשירותים הסוציאליים. היעדר מקומות עבודה ביישובים אלה מתבטא גם בשיעור הגבוה של אלה המועסקים ביישובים היהודיים.
אבו-בדר וגוטליב מציינים, כי למרות ששיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה דומה לשיעור ההשתתפות בכלל האוכלוסיה בארץ, רוב המועסקים עובדים בעבודות לא מקצועיות כמו בניין והובלות, ובמשרות חלקיות עם פוטנציאל השתכרות נמוך, ביישובים היהודיים מסביב. "התופעות המתוארות לעיל מתבטאות בתחולה גבוהה של עוני בקרב הערבים הבדואים בדרום. עידכון חלק מהממצאים לשנת 2007 בשיתוף עם מירי אנדבלד ואלכס פרומן, שניהם מהמוסד לביטוח לאומי, מצביע על כך שתחולת העוני ביישובים המוכרים הייתה כ-70% וביישובים הלא מוכרים כ-76% בשנת 2007", קובעים השניים.
מחקרם מתבסס על מאגר נתונים ייחודי, שנאסף על-ידי אגודת הגליל, המספק לראשונה נתונים על האוכלוסיה ביישובים הערביים-בדואיים הלא-מוכרים על-ידי המדינה, במטרה ללמוד על מצב החינוך, התעסוקה והתשתיות ביישובים אלה, וכיצד הם משפיעים על רמת החיים בחברה זו.
