"שגינו כמפקדים שלא הצלחנו לשנות את התפיסה הכללית גם של הממשלה, של הציבור, בעיקר בתוך הצבא פנימה – שאנחנו נמצאים במקום אחר – במלחמה ולא בהמשך של הפעילות השוטפת", כך אמר סגן הרמטכ"ל במהלך מלחמת לבנון השנייה, האלוף (במיל.) משה קפלינסקי, ביום עיון שנערך במכון למחקרי ביטחון לאומי – INSS שליד אוניברסיטת תל אביב, במלאת שלוש שנים ללחימה.
עוד אמר קפלינסקי: "בלבנון כל הזמן אמרנו שאנחנו במבצע (ולא במלחמה), בעופרת יצוקה בדיוק ההיפך. היו ניסיונות לשנות את התפיסה שלא צלחו. היינו מחויבים לעשות גם דברים מוחשיים. אי גיוס המילואים, נהלי עבודה, אי פתיחת עמדת פיקוד קידמית חדשה, חלוקת גזרות בתוך פיקוד צפון, אופי הפקודות – לא היה שינוי. לא הגדרנו מצב חירום בעורף. במקומות שבהם יכולנו להשתמש בכלים שימשיכו לכולנו שאנחנו נמצאים במקום אחר. פיספסנו והתוצאה היא שחלקנו נשארו בפלאזמות, לא הגדרנו משימות בצורה נכונה, ולמטה זה איפשר לפעמים לפגוע בערכים כמו "דביקות במשימה". אם היינו מגדירים נכון את המשימות ומשנים את ה mindset מפקד אוגדה לא היה מנסה לשנות את הפעולה".
מונה את השגיאות קפלינסקי ממשיך ומונה את השגיאות של צה"ל ובהן:
" - כשלנו באי חתירה לקיצור זמן המערכה. נטלנו לעצמנו יותר מידיי חופש בהערכת זמן המערכה. לא הערכנו את התנהגות העורף. החיזבאללה כן הבין. כשלנו בניתוח של מה שיעשו לנו האמריקנים. חיכינו שהם יעצרו אותנו. תפיסה שגוייה שלא נתחה נכון את הצרכים של האמריקנים. אנחנו התנהגנו מפחד האמריקנים. אני חושב שיכלנו לעשות. יכולנו להגדיר את מנגנוני הסיום כבר בתחילת הדרך. לא עשינו את זה. היינו צריכים להחליט מוקדם יותר על המהלכים הקרקעיים ולעשות זאת בצורה נחרצת יותר.
- אי גיוס המילואים מייד בהתחלת המערכה. לצבא יש תוכנית לגשר על חלק מהפערים ולהכניס את יחידות המילואים טוב יותר למלחמה. אנחנו וויתרנו על הדבר הזה. גיוס מילואים הוא נשק מרתיע וגם אמצעי שיכול לחולל מהר יותר את מנגנוני הסיום. תמיד תהיה הדילמה. לא להיכנס למהלכים בצורה מתגלגלת.
- נכנסנו למלחמה ללא תוכניות אופרטיבית לזירה הזו. זהו גורם מכריע. רק ככה אפשר להיות מוכנים למלחמה. כשאין את הדבר הזה השיח נהיה לקוי בין הדרג הצבאי למדיני. לא מבינים את תפיסת הפיקוד והשליטה. בתוך הצבא היו לזה השלכות בעייתיות.
- יוזמה , התקפיות ודבקות במשימה – היו חסרים לנו".
"היו השגים למלחמה" קפלינסקי עבר לדבר על ההשגים של המלחמה וציין כי המדינה קיבלה קריאת התעוררות.
"אחד הדברים החשובים היא שהיא הוותה לנו קריאת התעוררות. לצה"ל ואני חושב למדינה כולה. הייתה לי הזכות להיות סגנו של חלוץ כשהוא הטיל עליי לבצע את התחקיר על מה שדרוש תיקון בצבא, ולהעביר אותם לרמטכ"ל הנוכחי גבי אשכנזי. היה תהליך מרשים וחסר תקדים להבנתי, בעומק, במקצועיות ובבגרות באופן שבו הצבא חקר את עצמו והפיק לקחים. רא"ל אשכנזי אימץ את הכלים ואנחנו רואים היום מהלך מרשים מאוד של פעולה אינטנסיבית ליישום ולתיקון של הדרוש תיקון.
חלק גדול ראינו כבר במבצע עופרת יצוקה. ישבתי בבית והסתכלתי על המבצע דרך מסכי הטלוויזיה. היה גאווה לראות את היישום של מה שלמדנו שם וכיצד זה בוצע. הצבא נכנס עם תוכניות מוכנות ומתורגלות. הכשירות של הציוד היה טוב. השילוב בין גורמי הפעלת הכוח ועוד ועוד ראויות לציון".
בניגוד לצבא, אני לא בטוח באנדרסטייטמנט שכלל המערכות במדינה הפיקו את הלקחים ותיקנו את הדרוש תיקון. לא היה שינוי מהותי בשיח בין הדרג המדיני והצבאי, הגדרת המטרות לא הייתה ברורה. זו חובתנו בשל המלחמה ההיא להסדיר יותר את המערכות. גם בתוך הצבא. לא לחשוב שעופרת יצוקה היא התגלמות היישום של כל הלקחים. האתגר של המפקדים, הוא להמשיך את יישום הלקחים גם אחרי ההצלחה בעופרת יצוקה. הרבה יותר קשה לתקן אחרי הצלחה מאשר אחרי חוסר הצלחה".
"למדנו מהמלחמה" "הצבא והמדינה נמצאים במקום אחר אחרי מלחמת לבנון השנייה. בגלל מה שאנחנו למדנו, הזכירו לנו, התהליכים שבוצעו בצבא אחרי זה. אם נידרש למלחמת לבנון שלישית התוצאות תיהנה אחרות לגמרי. אין לי ספק שהצבא ידע לעשות את הדברים טוב יותר. האתגר של כולנו הוא להתמודד עם שאר האתגרים של הצבא. אירן מעל לכל. נצטרך לדעת ביעילות הרבה יותר טובה להתמודד עם השלוחות של אירן כאן קרוב אלינו".