נהניתי מאוד מהסרט "סיפור גדול". לעומת הניסיון של יחסי הציבור למכור את הסרט כקומדיה, מצאתי את עצמי מול דרמה עדינה ומקסימה, עם רגעים קומיים נפלאים וכמובן שחקנים מעולים שאחד מהם, דביר בנדק, גונב לכולם את ההצגה (גילוי נאות: דביר שיחק בשני הסרטים שביים כותב שורות אלו, "ילדים טובים" ו"אנטרקטיקה").
מטרתו הראשונה של "סיפור גדול", היא קודם כל לבדר את קהל הצופים לפי כל כללי הז'אנר שבו ישנה קבוצה של זכרים נכשלים המוצאים את עצמם בסיטואציה אבסורדית וכנגד כל הסיכויים מתגברים על כל הקשיים. מי שהעלה במוחו את הלהיט הבריטי "ללכת עד הסוף" לא טעה. מדובר בסרט מאותו הז'אנר, רק ישראלי.
"סיפור גדול" היה יכול ליפול בקלות לפח סרט הבורקס הישראלי הוולגרי, במיוחד עם נושא טעון של אנשים כבדי גוף מרמלה שמקימים קבוצת סומו. ייאמר לזכות הסרט שהוא עומד במשימה הזו בגבורה. צמד הבמאים הצעירים שרון מימון וארז תדמור, מבצעים את עבודתם בעדינות, בחוכמה ובמקצועיות ראויה לחלוטין. עכשיו אחרי שהסרט יזכה לגרסה אמריקנית אני מקווה שהבמאים האמריקנים יעדיפו להתרכז בסיפור ובדמויות ולא במשמני הגוף שלהם.
"סיפור גדול" שנבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע בירושלים והוקרן בהצלחה בפסטיבל טרייבקה 2009, הוא סוג של אנטיתזה לתוכניות המציאות כמו "לרדת בגדול", שכל עניינם הוא לגרום לאנשים לרדת במשקל ולקבע סטריאוטיפים של יופי לפי מה שמגזיני האופנה וערוצי הלייף סטייל קובעים שהוא יפה וראוי.
הגיבורים בסרט זה הם שמנים, אוהבים לאכול, הם גם בני אדם לא שלמים, אבל מקסימים כל אחד בדרכו ואיך לא, יש להם בעיית ביטחון עצמי בגלל המראה שלהם.
הרצל מסיקה (איציק כהן בתפקיד ראשי ראשון בסרט קולנוע), עובד במסעדה יפנית ברמלה, חי עם אמו המודאגת (לבנה פינקלשטיין) מואס ב"דיקטטורת הרזון" ובקדושת הדיאטות של מנחת סדנת ההרזיה (אוולין הגואל) בה הוא וחבריו משתתפים. עובדי המסעדה היפנים מעריצים את גופו השמן של הרצל וחושפים בפניו את רזי ספורט הסומו.
הרצל מחליט לפרוש מהסדנה ולהקים קבוצת סומו בעזרת קיטאנו, מנהל המסעדה היפנית שבה הוא עובד. בדרך הוא גם מוצא אהבה, משתחרר מכבלי הבושה (והאמא) ולומד לקבל את עצמו כפי שהוא.
אין הרבה סרטים ישראלים שמצליחים להעלות חיוך על השפתיים. הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות מספק דרמות קשות שעוסקות במצב הביטחוני, כלכלי, חברתי וכולם חמורי סבר. "סיפור גדול" נטוע עמוק בלב החברה הישראלית: הדמויות הן מתוך העם אבל אף פעם לא וולגריות וצעקניות כמו בסרטי הבורקס.
היוצרים מזגזגים בקלילות בין קומדיה עממית לדרמה אנושית ואף פעם לא הופכים את הסרט לגס מדי כמו שהיה נהוג בשנות ה-70 וה-80 או מעיק ומדכא כמו שנהוג בעשור האחרון. יש ב"סיפור גדול" איזון מדויק שמצליח ליצור דרמה אנושית מצחיקה לפרקים, מרגשת לעיתים ובעיקר מספקת קולנוע ישראלי מבדר ומהנה.
