מטי הלחמי תבעה את יצחק נורברט בבית משפט השלום בירושלים לאחר שלא שילם עבור הרחבת מרפסת. מכתב התביעה עלה שהצדדים שכנים המתגוררים בבניין מדורג במעלות מוריה בירושלים, כאשר הלחמי מתגוררת בדירת קרקע ונורברט מתגורר בדירה בקומה שלישית ואחרונה. בשנת 1999 החליטו כל הדיירים, לרבות הצדדים, להוסיף מרפסת לכל דירה, וניתן היתר בנייה ביום 15.03.01.
לטענת התובעת, היא ריכזה את כל הפעולות הנדרשות לקידומו של הפרויקט, וגבתה מכל בעל דירה את חלקו בהוצאה הכוללת שהסתכמה בסכום של 7,907 שקל. "הואיל והנתבע לא שילם את חלקו - היה עלי לשאת גם בסכום זה". לאחר שיערוך הסכום אמדה לחמי את תביעתה בסכום של 11,594 שקל נכון ליום הגשת התביעה (06.03.08).
בכתב ההגנה טען נורברט שהלחמי, המשמשת כנציגת ועד הבית, הגישה את אותה תביעה בשנת 2004 בפני המפקח על בתים משותפים וביום 17.02.05 נקבע שהתביעה תימחק בשל התנהגותה במהלך הדיון. לדבריו, הוא אמור היה לשלם את חלקו רק לאחר איטום הגג שמעל דירתו, בהסתמך על סמך פסק דין מיום 30.09.02 של המפקח על בתים משותפים. "רק בספטמבר 2007 בוצע סוף סוף איטום הגג מעל דירתי". נורברט הוסיף כי שילם את חלקו ישירות לקבלן בהתאם לקבלות שצירף לכתב ההגנה. "התובעת לא שילמה את חלקה בעבודות איטום הגג מעל דירתי, וסוכם עם ועד הבית שחלקה שהסתכם בסכום של 1,415 שקל יקוזז מחובותי לוועד הבית".
השופטת אנה שניידר דחתה את טענת ההתיישנות שהעלה נורברט לאחר שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה שניתן היה להעלותה. "לגופו של הסכום - ראיתי להעדיף את עמדת התובעת לגבי גובה סכום החוב, על פני טיעוני הנתבע בעניין ... הואיל והתובעת מודה, שלא שילמה את חלקה בסך של 1,415 ש"ח בשל איטום הגג של הנתבע בשנת 2007 - הרי שיש להפחית את הסכום האמור מסכום התביעה, כמו גם את שכר המהנדס". בסופו של דבר השופטת חייבה את נורברט לשלם להלחמי תוך 30 יום סכום של 9,868 שקל וכן שכר טירחת עו"ד בסך 1,000 שקל.
