דוד וייסמן תבע את משטרת ישראל בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 18,000 שקל לאחר שנעצר כשברשותו סכין ונגרמה לו עוגמת נפש. מכתב התביעה עלה שוייסמן, אמן לגילוף עץ, קנה בתאריך 18.09.07 סכין בקניון התחנה המרכזית בירושלים ולמחרת חזר למקום על-מנת לקבל תעודת אחריות. בעת הבידוק הביטחוני סירב המאבטח שראה את הסכין לאפשר לו להיכנס לקניון ללא אישור של שוטר, וכשהגיע שוטר ובחן את הסכין - הוא עצר אותו ועיכב אותו בנקודת המשטרה לעיני האנשים ששהו בתחנה המרכזית. מעצרו של וייסמן נעשה למרות שהמוכר בחנות אישר שהסכין נקנתה יום קודם לכן, והוא מכיר את וייסמן שחיפש סכין לגילוף עצים.
בכתב ההגנה טענה המשטרה שלנוכח מציאות החיים בישראל ותופעת הסכינאות, הפעיל השוטר שיקול דעת מקצועי בתום לב, ופעל במסגרת תפקידו. "החלטתו לא חרגה ממתחם הסבירות עת החליט לנקוט באמצעי זהירות". המשטרה ביקשה לדחות את התביעה.
בדיון בפני השופטת אנה שניידר טען נציג המשטרה שוייסמן הגיש תלונה למח"ש והשוטר יצא זכאי בדין המשמעתי. בהחלטת בית הדין המשמעתי שהוגשה לשופטת נאמר: "התרשמתי כי השוטר עיכב את האזרח לאחר שזה טען כי הסכין מיועד לגילוף בעץ כאשר בעליל מדובר בסכין שאינה מיועדת לגילוף. כמו-כן, אין באירוע זה לטעמי התנהגות שאינה הולמת מצדו של השוטר, שפעל כמצופה ממנו לנוכח האלימות הגוברת. העובדה כי המלין הוכיח שקנה את הסכין במקום אינה מלמדת על כוונותיו בעצם אחזקת הסכין, לכן היה מקום בעיכוב המלין לצורך בדיקה מעמיקה יותר". השופטת שניידר דחתה את התביעה ללא חיוב בהוצאות ופסקה: "עם כל ההבנה לתחושותיו הקשות של התובע, אשר שוכנעתי בטוהר כוונותיו עת רכש את הסכין, עדיין נראה שהשוטר אכן פעל באופן סביר, בנסיבות העניין, ולכן אין מקום לסעד המבוקש על-ידי התובע".