סימה מורלי תבעה את סימה בן אבו בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שהתגלעה ביניהן מחלוקת בעניין שכירות. מכתב התביעה עלה שמורלי השכירה לבן אבו דירה לתקופה של שנה ומקץ כחודשיים וחצי, ביום 18.12.08, התעורר ויכוח בין השתיים ובסופו דרשה מורלי מבן אבו לפנות את הדירה תוך חודש.
בן אבו פינתה את הדירה לאחר כשלושה שבועות - ביום: 6.1.09 ולדברי מורלי, היא נותרה חייבת דמי שכירות עבור החודש האחרון. מורלי הוסיפה שבן אבו חייבת לשלם לה 1,500 שקל בגין תיקוני צבע, 150 שקל בגין ניקוי הדירה, 1,800 שקל בגין תיקון ריצוף הגינה, ו-681 שקל בגין חשבון חשמל שלא נפרע. לאחר הגשת התביעה בן אבו שילמה למורלי דמי שכירות עבור שבוע אחד של חודש ינואר 2009, ואת חשבון החשמל. הצדדים הסכימו שיתר הטענות יוכרעו בבית המשפט.
בן אבו טענה ששילמה דמי שכירות לחודש דצמבר מראש ובתחילתו. היא הכחישה שגרמה נזקים כלשהם לדירה וביקשה לדחות את התביעה.
השופט אברהם רובין דחה את התביעה לאחר שלא הוכחה כראוי. לדבריו, לא הוכח שבן אבו לא שילמה דמי שכירות לחודש דצמבר. "התובעת לא הגישה שום תרשומת לגבי דמי שכירות ששולמו לה, וגם לא נהגה לתת לנתבעת קבלות עבור דמי השכירות ששולמו".
השופט ציין שמורלי לא הציגה ראיה בדבר מצב הדירה לאחר הפינוי, ולא הציגה קבלה על הוצאות. "בדיון טענה התובעת כי בעלה סייד את הדירה והיא ניקתה אותה, אבל אפילו קבלות על רכישת צבעים לא הוגשו. במצב דברים זה, וכאשר הנתבעת מכחישה שהיה צורך בצביעת הדירה, אני קובע כי התביעה לא הוכחה".
כן הוסיף השופט כי גם בעניין תיקון הריצוף שהתלכלך, מורלי לא הגישה ראיה, כגון תמונות של הריצוף. "יתר על כן, התובעת טענה שמדובר בריצוף קרמיקה, ואם אכן כך הדבר לא ברור לי מדוע נדרש תיקון הריצוף כאשר יש להניח שניתן לגרד ממנו את הצבע, ככל שקיים צבע, ללא כל קושי". בסופו של דבר השופט דחה את התביעה וחייב את מורלי לשלם לבן אבו הוצאות משפט בסך של 300 שקל.
