|
הודעת היועץ המשפטי לממשלה:
|
|
|
לאחר בחינת ממצאי חקירת המשטרה וחוות-דעת הפרקליטות, החליט היועץ המשפטי לממשלה, על דעת פרקליט המדינה, לסגור את תיק החקירה נגד ראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט, בפרשת רכישת הבית ברחוב כרמיה, וזאת מחוסר ראיות מספיקות. ביסוד הפרשה עמד החשד, לפיו אולמרט, בעת שכיהן כמ"מ ראש הממשלה וכשר התמ"ת, קיבל מחברת "אלומות" הנחה כספית משמעותית ברכישת דירה ברחוב כרמיה 8 בירושלים, וזאת בתמורה להפעלת השפעתו על גורמים בעיריית ירושלים לשם מתן אישורי בניה חריגים ולזירוז הליכים בפרויקט במסגרתו אמורה הייתה להיבנות הדירה שרכש. בעקבות תלונה שהוגשה בעניין זה על-ידי העיתונאי יואב יצחק, נבדק הנושא תחילה במשרד מבקר המדינה, אשר העביר ליועץ המשפטי לממשלה את ממצאיו. לאחר בחינת ממצאים אלה ולאחר עריכת בדיקות משלימות, הורה היועץ המשפטי לממשלה על חקירת הפרשה. במסגרת החקירה, שנערכה על-ידי יאח"ה, בוצעו פעולות חקירה שונות, לרבות תפיסת מסמכים וגביית עדויותיהם של כל המעורבים, ביניהם בני הזוג אולמרט, אנשי חברת "אלומות", גורמים שונים בעיריית ירושלים ואחרים. במרץ 2009 העביר צוות החקירה המשטרתי את חומר הראיות שנאסף בחקירה לפרקליטות מחוז ירושלים, בליווי מסמך סיכום חקירה, לפיו החקירה לא הניחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת העבירות בהם נחשד מר אולמרט (תיווך בשוחד, מרמה והפרת אמונים ואי-דיווח על קבלת מתנה). חומר החקירה נבחן בפרקליטות מחוז ירושלים ולפני כחודש הועברה ליועץ המשפטי לממשלה חוות-דעת הפרקליטות, שמסקנתה הייתה שממצאי החקירה אינם מבססים תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום נגד א' אולמרט בעבירות בהן נחשד. לפיכך המליצה פרקליטות המחוז לסגור את התיק נגד אולמרט , מחוסר ראיות מספיקות [עניינם של עובדי עיריית ירושלים שהיו מעורבים בפרשה עדיין נבחן בפרקליטות]. היועץ המשפטי לממשלה קיים בשבוע שעבר דיון בנושא בהשתתפות פרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה, פרקליט מחוז ירושלים ופרקליטים נוספים מפרקליטות מחוז ירושלים ומהמחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, שעסקו בפרשה. בדיון נבחנו ממצאי החקירה וחוות-דעת הפרקליטות, ובסיכומו הוחלט כאמור, על דעת כלל המשתתפים, כי יש לסגור את התיק נגד אולמרט מחוסר ראיות מספיקות. ביסוד ההחלטה עמדו הממצאים והשיקולים, שעיקרם כדלקמן: - אף שהחקירה לא הסירה תמיהות וסימני שאלה באשר לעסקה ולהתנהלות המעורבים בפרשה, לא נמצאו בחקירה ראיות מספיקות לביסוס החשד שנחקר, היינו - כי אולמרט קיבל מחברת "אלומות" הנחה כספית משמעותית ברכישת הדירה ברחוב כרמיה, בתמורה להפעלת השפעתו על גורמים בעיריית ירושלים לשם מתן אישורי בניה חריגים ולזירוז הליכים בפרויקט.
- מחומר החקירה עלה, כי בני הזוג אולמרט שילמו לחבר אלומות עבור הדירה ברח' כרמיה - שכללה שטח מגורים של 260 מ"ר בשתי קומות, וכן מרתף וגינה צמודה - סכום של 1,2000,000 דולר, במזומן. חלק מהסכום הועבר לחברה עוד לפני חתימת הסכם הרכישה (כהלוואה), ורובו שולם עם חתימת הסכם הרכישה. המדובר במבנה טמפלרי, שהזכויות בו הוחזקו ע"י מספר גורמים, כאשר הבניה המיועדת חייבה פירוק והרכבה של המבנה וקבלת אישורים שונים, וזאת בהתחשב, בין היתר, בכך שמדובר במבנה המיועד לשימור.
- על-פי חוות דעת שנערכה על-ידי שמאית מטעם משרד מבקר המדינה, שווי השוק של הדירה האמורה עמד באותו מועד על 1,680,000 $, אך לאחר התחשבות בעובדה שהתשלום בוצע במזומן, הועמדה ההערכה השמאית בדבר המחיר של הדירה על 1,530,000 $. עולה אפוא כי בהתאם לחוות הדעת האמורה, קיבלו בני הזוג אולמרט מחב' "אלומות", הנחה, מעבר להנחת מזומן, של 330,000 דולר, כ-20% משווי הדירה.
- הבעלים של חברת "אלומות", טען בעדותו כי הסיבה למחיר הנמוך יחסית שנקבע נעוצה בשיקולים מימוניים ובשיטת העבודה של החברה בשיווק הפרויקטים שיזמה. לטענתו, הוא העדיף שלא להסתמך על מימון באמצעות בנקים, אלא לשווק את הנכס עוד לפני השלמת רכישת הזכויות בו, ובאמצעות התשלום מהקונה הראשון לממן את המשך רכישת הזכויות בנכס, וכך הלאה עד להשלמת רכישת מלוא הזכויות.
- לטענת אולמרט, ההצדקה למחיר הנמוך משווי השוק נבעה משני נימוקים עיקריים: ראשית, הסיכונים שהיו קיימים מבחינתו בעת חתימת ההסכם עם אלומות, שכן באותה עת אלומות טרם רכשה את מלוא הזכויות בנכס וטרם הוצאו היתרי הבניה, ולפיכך בשלב זה של העסקה שררה אי-ודאות ביחס לסיכויי השלמתה. שנית, הוא שילם את כל סכום הרכישה במזומן, מראש, ועל-פי חוות דעת שמאיות מטעמו, תשלום במזומן מראש אמור להקנות לקונה הנחה של עד כ-10% ממחיר הנכס.
- חב' אלומות ואולמרט גם הגישו חוות-דעת שמאיות נגדיות מטעמם, בהן נקבע כי בהתחשב בתשלום במזומן ובסיכוני העסקה, המחיר שנקבע הוא מחיר סביר וראוי.
- נוכח ההסברים שניתנו כאמור, שנתמכו גם בחוות-דעת של שמאים מוסמכים, לא ניתן היה לשלול את גרסת אולמרט וחב' אלומות במידה הנדרשת במשפט פלילי באשר לשאלת עצם קיומה של הנחה חריגה בעסקה הנדונה. לעניין זה יש לזכור, כי האפשרות לבסס בהליכים פליליים ממצאי עובדה אמינים ומובהקים דיים על הערכות שווי של שמאים, היא מוגבלת.
- בנוסף, החקירה גם לא העלתה תשתית ראייתית להוכחת התערבות מצידו של אולמרט, או הפעלת השפעה על ידו, או על-ידי מי מטעמו, אצל גורמי העירייה לקידום הפרויקט.
- אולמרט עצמו הכחיש כל קשר לפעולות חריגות שנעשו בעירייה בעניין הליכי אישור הפרויקט. לדבריו, לא פנה לאף גורם בעירייה כדי שיבדוק, יסייע, או יזרז את ההליכים, ואף לא ביקש מגורם כלשהו שיפנה מטעמו.
- חומר החקירה כולל ממצאים, לרבות עדויות שונות של פקידי עירייה, מהם עולה כי טיפול גורמי העירייה בכל הנוגע לפרויקט הנדון ברחוב כרמיה, היה חריג ולא שגרתי, וכי העובדה שהיה ידוע כי מדובר בפרויקט שנרכשה בו דירה על-ידי אולמרט, ראש העירייה לשעבר, השפיעה על התנהלותם של גורמים שונים בעירייה. ברם, לא נמצאו ראיות מספיקות לכך שפעילות זו נבעה מהתערבותו של אולמרט.
אמנם קיימות עדויות לפיהם אורי שטרית, מהנדס העיר באותה עת, שהיה בקשרי ידידות עם אולמרט, הפעיל השפעתו על גורמים שונים לקידום הטיפול בבקשות הקשורות לפרויקט כרמיה. ואולם, אורי שטרית הכחיש טענות אלה, והעדויות בעניין מעורבותו של אולמרט במהלכי הרישוי והטיפול בעירייה הן עדויות שמיעה וסברא, אשר החקירה לא מצאה להן תימוכין נוספים. התוצאה היא, שלא נמצאו ראיות מספיקות לביסוס החשד כי הטיפול החריג לכאורה לו זכה הפרויקט בעיריית ירושלים נבע מהתערבותו של אולמרט (או של מי מטעמו, בידיעתו), להבדיל מיוזמתם של גורמים בעירייה, שביקשו להיטיב עימו כראש העירייה בעבר, כפי שנטען. - סיכומם של דברים: בנסיבות אלה, כאשר קיימים חילוקי דעות שמאיים באשר לעצם קיומה של הנחה חריגה ממחיר השוק של הדירה, ונוכח ההסברים שהועלו בחוות-הדעת השמאיות מטעם אולמרט ואלומות באשר למחיר הרכישה, אין במחיר הרכישה, כשלעצמו, כדי ללמד על "עסקה" בין הצדדים למתן הנחה במחיר הדירה תמורת הפעלת השפעתו של אולמרט על עובדי עירייה. בחומר החקירה לא נמצאו גם ראיות אחרות שהיה בהן כדי להוכיח קיומה של "עסקה" מעין זו. כמו-כן, לא נמצאו כאמור ראיות מספיקות גם באשר להתערבותו של אולמרט והפעלת השפעתו בעירייה לקידום הבקשות בעירייה. משכך, לא הונחה תשתית מספקת להוכחת החשדות שנחקרו.
אכן, החקירה הותירה כאמור תמיהות וסימני שאלה באשר לעסקה ולהתנהלות המעורבים בפרשה, ואולם המשפט הפלילי, מעצם טיבו, מגביל עצמו לטיפול במעשים פליליים שקיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחתם. במקרה דנן, כפי שפורט לעיל, לא היה די בחומר החקירה כדי לבסס את החשדות שנחקרו, והתוצאה היא אפוא סגירת התיק נגד אולמרט, בהעדר ראיות מספיקות. כאמור, עניינם של הגורמים בעירייה יידון בנפרד על-ידי פרקליטות המחוז.
|
